איך מבקשים סליחה?

הפרק שלנו עוסק לכאורה בכמה נושאים: פותח בגדולת היצירה, עובר לשבח על התורה ומסיים בבקשה של אומר המזמור. הקשר בין החלקים אינו ברור.

המדרש שמתאר את ברכתו של ראובן מתחיל כך: "אמר ר' שמעון בן יוחאי: בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב"ה" וכאן הוא מביא את דבריו של משה בברכת ראובן. ואז הוא מגיע לפרק שלנו:

וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון.
בתחילה התחיל מקלס להקב"ה שנאמר: "השמים מספרים כבוד אל" (תהילים י"ט, ב).
ואחר כך התחיל מקלס לתורה "תורת ה' תמימה" (שם, ח).
ואחר כך מבקש על השגיאות "שגיאות מי יבין" (שם, יג).
ובסוף הוא אומר "מנסתרות נקני" (שם) מפני שהנסתרות להקב"ה, שנאמר "הנסתרות לה' אלהינו" (דברים כ"ט, כח).
אחר כך מבקש על הזדונות "גם מזדים חשוך עבדך... ונקיתי מפשע רב" (תהילים י"ט, יד)
מאותו עוון של בת שבע.
(מדרש תנאים לדברים ל"ג, ו).

המדרש הפך את המזמור שלנו לפרק שבו לומדים איך לבקש סליחה. ראשית יש לשבח את הקב"ה על מעשיו. אחר כך לשבח אותו על התורה שנתן. ואחר כך לעבור לדברים השליליים: השגיאות שהוא יודע שעשה, המעשים הנסתרים שאינו יודע שעשה, ולבסוף על המעשים השליליים שנעשו בכוונה. בסיום מגלה המדרש מהו החטא שסביבו הכל מובא - חטא אשת איש - בת שבע.

מפרק של בלאגן, נהיה פתאום סדר שמארגן, אבל שם אותנו בזמן ובמקום הכי רגישים שיש.

באדיבות אתר 929