בפתיחת נאום התוכחה של משה רבינו מופיע דווקא חטא המרגלים ולא חטא העגל. מדוע הקדים משה חטא זה לחטא העגל ולא שמר על הסדר ההיסטורי? נראה כי רצה להסביר בכך את המיקום והזמן בו נמצאים כעת דור הנכנסים לארץ.
ספר דברים מחולק לשלושה נאומים גדולים. תחילה מופיע הנאום ההיסטורי בו מפרט משה מאורעות מסויימים שעברו על העם (פרקים א'-י"א). לאחר מכן מופיע נאום המצוות שהוא הנאום הארוך ובו הוא חוזר על מצוות שכבר נאמרו בחומשים הקודמים ומוסיף מצוות חדשות (פרקים י"ב-כ"ו) והנאום האחרון הינו נאום כריתת הברית בין ה' לעם ישראל (פרקים כ"ז-ל').
למרבית ההפתעה, משה פותח את נאומו ההיסטורי בצורה שאינה מסודרת כלל ועיקר. הוא פותח בחטא המרגלים שארע רק בשנה השניה לצאתם ממצרים (במדבר י"ג) ואחר כך קופץ לכיבושים בעבר הירדן המזרחי שארעו בשלהי שנת הארבעים (במדבר כ'-כ"א). מה פשר חוסר הסדר הזה, לכאורה, שקיים בדברי משה?
דומה שהתשובה לכך נעוצה בפתיחת הנאום. משה פותח את ספר דברים בעדכון של המקום והזמן בו עומדים דור הנכנסים לארץ. הם עומדים בעבר הירדן על גבול ארץ מואב. השנה היא שנת הארבעים בחודש שבט כחודש לפני שמשה נפטר לבית עולמו.
מקום זה וזמן זה מעוררים תמיהה גדולה. הלוא לפני כארבעים שנה שיצאו ממצרים נאמר להם שה' מוציאם ממצרים כדי להביאם לארץ ישראל. מדובר היה במרחק של אחד עשר יום מהר חורב, מקום קבלת התורה (פס' ב). כיצד זה הגיעו למצב בו הם עומדים בצד השני של ארץ ישראל מעבר לירדן, ובשנה הארבעים?
ברור שחטא המרגלים הינו ההסבר לכל המצב אליו הם נקלעו. זו הסיבה שבגללה לא נכנסו ישירות דרך הנגב לארץ ישראל ונאלצו לסוב את כל ארץ אדום ולהכנס מערבות מואב. על כן גם התאחרו עד השנה הארבעים ולא נכנסו כבר בשנה השניה לארץ ישראל.
דומה שהנאום ההיסטורי לא נועד להציע בפנינו תיעוד כרונולוגי של המאורעות במדבר אלא נכתב מתוך מטרה חינוכית, לדור הנכנסים לארץ, למען לא יחזרו על אותן הטעויות בהן טעו אבותיהם.