פעמיים בתורה מופיע השורש ד.ב.ק בהקשר זוגי - במעשה דינה ובפסוק "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב', כד). מה ניתן ללמוד על הקשר הזוגי הראוי מהשוואה זו? וממה יש להתרחק?
בפרקנו מתואר מקרה האונס היחיד בתורה. דינה, באותה העת היתה ילדה קטנה (בת שבע לערך) המחוברת מאוד לאמה, "בת לאה" (א), אשר יצאה לשחק עם חברותיה בנות הארץ.
שכם, שנתן פורקן ליצריו, תופסה בכח, מכניסה לתוך ביתו בעל כורחה ומענה אותה. התורה מצמידה לדינה את התואר 'הַנַעֲרָ' (בלא ה"א) למרות היותה ילדה כדי לרמוז לכך שמדובר באונס. תואר זה חוזר על עצמו מספר פעמים דווקא בפרשיה העוסקת באונס (דברים כ"ב). שכם, גם הוא נוקט אחר כך בתואר 'הַנַעֲרָ' (יב) כדי לשכנע את האחים לתת לו אותה לאשה, על אף שמדובר באמת בילדה כפי שהוא מכנה אותה בפני אביו (ד).
לאחר המעשה הנפשע הזה נאמר "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב" (ג). למרבית הפלא, ביטוי זה הופיע לפני כן דווקא בתיאור הקשר האידיאלי בין בני זוג המתואר בתורה: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כד). כיצד זה התורה בחרה כביכול להשוות בין שני סוגי הקשר הללו?
דומה, כי התורה רומזת בכך לעובדה שישנה דבקות זוגית של אמת וישנה דבקות שכולה אשליה ושקר:
דבקות שמתחילה מחיבור גופני גרידא ללא התקשרות רוחנית (וכל שכן כשמדובר באונס של קטנה), מותירה את הנפש עזובה ותלושה מאחור. או אז, סופה שמחפשת צידוק בדבקות נפשית שאין לה כיסוי ממשי.
אולם, דבקות שמתחילה מחיבור נפשי ורוחני "ודבק באשתו" מסתיימת בחיבור גופני שהוא השיא שלה "והיו לבשר אחד". בכך היא דומה לדבקות נוספת המוזכרת בתורה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד', ד).