מדרש ובו פסוק ממזמורנו חושף את האיזון שאליו שואפת ההלכה בכל הנוגע לתפילה. מצד אחד על האדם לפנות אל האל לאורך היום, אך מצד שני אין ציפייה שהתפילה תשתלט על סדר היום של האדם.
המשורר בפרקנו מתאר את מצוקתו ואת תקוותו. "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (יח). תיאורי הזמן - ערב ובוקר וצהרים מבטאים את גודל המצוקה, נדמה שלאורך כל היום המשורר מתפלל. לפי קריאה זו יש כאן רצף ארוך של תפילה - מערב עד ערב.
המדרש בתוספתא קורא את הפסוק אחרת, זאת במסגרת הצבת גבולות ותחומים לתפילת האדם. בתוך רצף ההלכות העוסקות בתפילה מופיעה בתוספתא ההלכה הבאה:
יכול יהא מתפלל והולך כל היום כולו?
פרש בדניאל "וְזִימְנִין תְּלָתָא בְּיוֹמָא" וגו' (= ושלוש פעמים ביום) …
יכול יהא כוללן כולן בבת אחת?
פרש בדוד שנאמר "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהילים נ"ה, יח)
ערב זו תפלת ערבית, בקר זו תפלת שחרית וצהרים זו תפילת המנחה
(תוספתא מסכת ברכות פרק ג, הלכה ו).
התוספתא מעלה את האפשרות שהאדם יתפלל תפילה אחת ארוכה לאורך כל היום כולו. אל מול אפשרות זו מובא הפסוק מספר דניאל שבו נאמר שדניאל התפלל שלוש פעמים ביום. בהמשך עולה האפשרות ששלושת התפילות ירוכזו בזמן אחד. אל מול אפשרות זו מובא הפסוק ממזמורנו - המפזר את התפילות בשלושה מועדים לאורך היום.
הניסוח ההלכתי חושף את האיזון שאליו שואפת ההלכה. מצד אחד על האדם לפנות אל האל לאורך היום, אך אין ציפייה שהתפילה תשתלט על סדר היום של האדם. ברקע ההלכה היבשה מסתתר סיפור חייו של האדם הדתי - מירוץ הלוך ושוב בין טרדות העולם הזה, עיסוקים של יום יום, לבין חריגה מהשגרה ופנייה אל האל.
עוד על אותו נושא עיינו במדרש תנחומא
באדיבות אתר 929