המלכת דוד נעשתה על ידי כל ישראל, מתוך תחושת אחווה ושמחה גדולה
בפסוקים א-כג מופיעה רשימה נוספת של גיבורים, שאין לה מקבילה בספר אחר (בניגוד לפרשת הגיבורים שבפרק י"א, שלרובה יש מקבילה בספר שמואל), ועיקרה באה לספר שעוד בהיות שאול חי ומולך על ישראל ויהודה, ודוד עצור מפני שאול , נסתפחו אל דוד ארבע חבורות של גיבורים, ולא רק מאחיו בני יהודה, אלא גם מהגדי, גם ממנשה, וביחוד "מאחי שאול מבנימין" (ב).
בפסוקים כד-מא ישנו פירוט של הבאים מכל ישראל להמליך את דוד. אין בכוונת הכתובים לומר שאכן באו לטקס ההכתרה כל צבאות ישראל המנויים בפרשה, אלא הכוונה לשריהם ולמפקדיהם ולמשלחות שנתלוו אליהן. אולם גם אם נפרש ונאמר שהדברים כפשוטם, נמצא שהתאספו בסך הכל קרוב לשלושים וארבע רבבות חילים על מפקדיהם כדי להמליך את דוד למלך על כל ישראל. ואין לתמוה על מספר גדול זה, שהרי מצאנו שגם שאול גייס במלחמתו עם בני עמון שלושים ושלש רבבות חיילים (שמואל א' י"א), ובמלחמתו עם עמלק גייס עשרים ואחת רבבות חיילים (שמואל א' ט"ו).
את משלחות השבטים הכתובים מונים לפי סדר ישיבתם והתנחלותם בארץ: מיהודה ושמעון, שישבו בדרום, ועד לנפתלי, דן ואשר שישבו בצפון. והפרשה חותמת בשבטי עבר הירדן המזרחי ומונה אותם שוב על דרך אזורי התנחלותם, מדרום לצפון.
חתימתה של הפרשה היא מעין פתיחתה, בהדגשת אוירת האחוה ("בלא-לב ולב"; "בלבב שלם"; "לב אחד"), והשמחה שאפפה את ישראל במלוך דוד על כולם: "ויהיו שם עם דוד ימים שלושה אוכלים ושותים ... כי שמחה בישראל" (מ-מא)
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' רפו, רצב-רצג