אזכרת המנחה

במהלך הוראות הקרבת המנחה אנחנו פוגשים במושג ''אזכרה'', שהוא חלק המנחה שהכהן מקריב על המזבח - קומץ מתערובת הסולת ואת כל הלבונה.
המילה ''אזכרה'' היא מלשון המילה ''זכירה'', מהשורש ז.כ.ר.. מה עניין הדגשת הזכירה כאן?

רש''י על המילה ''אזכרתה'' (פסוק ב') אומר: ''...שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח''.
המילה זכירה בתנ''ך פעמים רבות מתייחסת להשגחה מיוחדת של ה' על האדם. ניתן לראות זאת, למשל, בספר בראשית : ''ויזכור אלוקים את נח..." "ויזכור אלוקים את רחל..." , ובפתיחת ספר שמואל כאשר חנה נפקדת בבן (שמ"א יט-כ). אם כן, משמעותה של האזכרה היא שבעל המנחה יזכר לטובה אצל ה'. אבל האפקט הזה יכול להתקבל בכל הקרבת קרבן. למה הוא מודגש דווקא במנחה? איזה קשר ייחודי נוצר דוקא בקרבן זה?

במסכת מנחות (קד ע"ב) נאמר: ''מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה 'נפש'? אמר הקב''ה- מי דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני''.
זאת אומרת, האדם המביא מנחה מראה לה' כמה הוא קשור אליו, כמה הוא חשוב לו, שעל אף הקושי הוא מביא לו מנחה בנדבה. על כך, הוא נחשב כאילו הקריב את נפשו.

אם כן, ניתן לאמר שה' זוכר אותו לטובה באופן מיוחד בעקבות המעשה שלו. זוהי משמעות האזכרה - חידוש הקשר בין ה' לאדם המראה שהוא רוצה את קרבת ה' על ידי הקרבת המנחה.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער