אויב מבית

חבקוק זועק כלפי שמיא, ומוחה על העוולות הגדולות שהבבלים עומדים לבצע בעם ישראל ובאזור כולו. זמן רב הוא זועק עד שהוא מקבל תגובה. תגובה מורכבת, קשה, לא פשוטה לעיכול.

חלק מהתשובה הוא טענות כלפי השכבה החזקה בעם. כמו הנביאים שקדמו לו, גם חבקוק מנבא נבואות תוכחה העוסקות בפערים החברתיים:
"הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע.
יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ.
כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (ט-יא).

העשירים עושקים את העניים ובונים לעצמם בתים במקומות גבוהים שבהם יוכלו להינצל מכף רע. ממי הם רוצים להינצל? כנראה מהאויב העומד להגיע מבחוץ. אבל אולי העשירים רוצים להינצל לא רק מאויב מחוץ, אלא גם מאויב מבית – מהעניים, אלו שילדיהם אינם מחונכים, אינם משכילים, עלולים להשפיע עליהם ועל משפחותיהם השפעות רעות. כדי להינצל מהם – יש צורך לבנות בית במקום גבוה ומרוחק, עם לובי מרווח, מעלית ושומר. וכדי לממן בית שכזה, צריך כנראה גם לבצוע בצע רע.

אבל הרעיונות הללו, כך מוכיח חבקוק את העם, הם רעיונות מבישים. האבנים יזעקו מהקירות את זעקת העניים שהושארה הרחק מאחור, וכפיסי העץ מקורות הבית יענו לאבנים: אתן צודקות. אכן, זו בושה.

באדיבות אתר 929