זוהי נבואה מופתית, השוזרת בתוכה משחקי לשון, רמזים ורמזי רמזים לפרשיות מקראיות שקדמו לה. אחד מהם אכזרי במיוחד.
"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו', כג-כו)
ברכת הכהנים, ופרשיות כהונה אחרות, עומדות ברקע לנבואתו המופתית של מלאכי אל הכהנים - נבואה השוזרת בתוכה משחקי לשון, רמזים ורמזי רמזים לפרשיות מקראיות שקדמו לה: חטא המדיינית ונקמתו של פנחס, היפוכי הברכה והקללה של בלעם, האתון, המלאך והדרך. ולבסוף - אוהלי יעקב שנפרצו, וברית השלום למקנא לא-לוהיו.
האכזרי שבמשחקי המילים שמציע מלאכי כאן הוא זה המחבר בין "יָאֵר ה' פָּנָיו" של ברכת הכהנים ל"וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה, וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם" (ב) - כמו כל דבר שנמצא באזור נגוע, אומר להם הנביא, המאֵרה לא רק תשיג אתכם, אלא גם תשתלט על מה שאתם מוציאים מהפה, אפילו על ברכת הכהנים שלכם, ועל האור המובטח בה. בדיוק כמו אצל בלעם הרשע - רק להיפך, הקשיבו לדמיון:
"וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי", פונה בלק אל בלעם הקוסם, "כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" (במדבר כ"ב, ו).
בואו ואספר לכם, אומר מלאכי לכהנים, איך הדברים היו צריכים להיות:
"כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ:
כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, הוּא.
וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה, שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי" (ז-ח).
ברמיזותיו מנכיח הנביא את כל מפרי הברית לדורותיהם: את אתונו של בלעם הדוחקת אותו מהדרך, את המלאך שרק היא בלבד מצליחה לראות. אפילו את יהודה עצמו שנטה מהדרך אל אהלה של תמר המחופשת לזונה, ואת בניו ער ואונן ששיחתו זרעם ארצה:
"כִּי חִלֵּל יְהוּדָה, קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב, וּבָעַל, בַּת אֵל נֵכָר.
יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב" (יא-יב)
את הכאב על הפרת הברית, בין איש לאשתו ובין אדם לא-לוהיו, זועק הנביא במשפט אחד, חזק ופשוט: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ; מַדּוּעַ, נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ" (י).
אבל נדמה שבמילים "אָהֳלֵי יַעֲקֹב" (יב) - טמון הרמז החזק והמכאיב ביותר לברכתו המפורסמת של בלעם, "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד, ה).
החזרת השלום שבברכת הכהנים המקורית ("וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם") היא מעתה רק במעשה של קנאות ונקמה, מעשהו של פנחס בספר במדבר: "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כ"ה, יב). ובפרקנו: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם" (ה).
באדיבות אתר 929