אוד מוצל מאש

שלוש המילים: "אוד מוצל מאש" (ב) שכתובות בפרק ג' של זכריה הציתו בי זיכרונות ילדות מתקופת האופל – השואה. כבר בהיותי ילד בן חמש וחצי התמודדתי מול סבל יום יומי - רעב, מחלות, קור, אימה ומה לא.

עכשיו אני ניצול שואה מבוגר בן שמונים, מסתכל לאחור לעבר שנות הילדות ורואה את האוד - הגחל הבוער לאיטו, מסרב להיכבות. בקרבתו להבת אש שאינה מציתה את שכנה הגחל. ולמרות הזיקים היוצאים מהאש והחום הצורב, סכנת הצתת המדורה לא מתממשת, אך ממשיכה להיות שרירה וקיימת.

לכן אני, וכך רבים משורדי השואה, רואה עצמי כאוד מוצל מאש, ועושה כמיטב יכולתי להעביר לדור הצעיר מסר על מה שעבר עלינו בחיים. אני עושה זאת כשליחות לעורר את המודעות לבל יִישָּׁכַח זכר מליוני הקרבנות שעונו ואחר כך נרצחו באשמתם היחידה: שהיו יהודים.
זו גם סיבת כתיבת שורות אלו, למען השגת המטרה: "אל תשכחו!".

אני, האוד ששרדתי, מוצל מאש, הגעתי לארץ ישראל, מולדתי, ב-1951, ובה הצלחתי להשתקם ולממש את תקוותי ומשאלותי לעתיד. חונכתי בקיבוץ ניצנים, עבדתי ולמדתי כנער במסגרת "עליית הנוער" והשלמתי לימודים אקסטרניים בעיר תל אביב. בגיל שבע עשרה וחצי התגייסתי לצה"ל ושירתתי בסיירת חטיבת גבעתי 3 שנים. השתתפתי במלחמות ישראל, ממבצע סיני ועד מלחמת לבנון הראשונה.

בורכתי במשפחה נפלאה: רעיה, שלושה ילדים ותשעה נכדים. אני חבר במועדון "עמך" חולון המעניק לנו פעילות ענפה, יום יומית, מגוונת ומעניינת.
אני מודה לאל שזכיתי לחיות ולתעד את קורותי למען הדורות הבאים.

אני פונה לבני עמי במדינת ישראל – אתם נמצאים בארץ מובטחת ומאובטחת. יש לכם עתיד ללא מורא וללא פחד מכל שונא. המורשת והביטחון יהיו מנת חלקינו גם לדורות הבאים ולעולמים, היו ברוכים!

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929