אהרון הכהן ידוע כאיש אוהב שלום ורודף שלום.
מידת האהבה של אהרון ניכרת ביחסו אל אחיו, משה: למרות שאחיו הצעיר נבחר ע"י ה' להיות המנהיג של העם, אהרון אינו מביע קנאה או תחרות, אלא להפך – שמח לראות את משה, מקבל את מנהיגותו ללא עירעור, ומוכן להיות המשנה, לסייע למשה בעמדו לפני פרעה, ולשמש לו לפה. גם מידת הענווה של אהרון בולטת בסיפור זה, והנכונות שלו לקבל את רצון ה'.
בהמשך, אהרון מקבל את התפקיד של הכהונה. הכהן מייצג את העם בעבודת הקודש, הוא המקריב את קרבנותיהם, מכפר עליהם, ומאפשר להם את ההתקרבות אל ה'. הכהן נושא על ליבו את החושן ואת האורים והתומים, אשר עליהם רשומים כל שבטי ישראל, ובכך הוא מייצג את העם בעמדו לפני ה', וגם יכול לשאול בה' עבורם. הכהן מדליק את המנורה ע"י השמן שהביאו כל ישראל, ובכך הוא משמש שליח של העם בעבודת המקדש.
מידת האהבה, היא המאפשרת לחבר בין אדם לאדם, ולכן דווקא אהרון, שאהב את הבריות היה מסוגל להתחבר אליהם ולהיות הנציג שלהם לפני ה', ואף לעשות שלום ביניהם ולאחדם כאומה שלמה העומדת לפני ה'.
גם מידת הענווה של אהרון נדרשת בעבודת הקודש, בה האדם צריך לעשות את רצון ה' במדויק, ללא פניות אישיות.