"... תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי-עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ-שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא-אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן-הוּא אֱלָהּ דִּי-יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן-יְדָי" (דניאל ג', טו)
[תרגום: ... תפלו ותשתחוו לצלם אשר עשיתי, ואם לא תשתחוו, בה בשעה תשלכו אל תוך כבשן האש היוקדת, ומי הוא אלהים אשר יושיעכם מידי. (תרגום דעת מקרא)]
מדרש תהילים (שוחר טוב; בובר) מזמור ט
וכן אמר שלמה: "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני" (שיר השירים ה', ח).
ומה חולי יש כאן? לא מיחוש ראש, ולא מיחוש מעיים, וממה אני חולה? מאהבתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "כי חולת אהבה אני" (שם ב', ה).
ולא חולי בלבד, אלא אפילו 'על מות' - על מיתה, שנאמר "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך" (שם א', ג), שאהבו עליך למות, שנאמר "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מ"ד, כג).
אין לך אומה בעולם שיאמר לה הקדוש ברוך הוא רדי לים וירדה, כאומה זו שמסרה נפשה על אלהיה.
אמר דוד: עד היכן הבן אוהב את האב? עד שמוסר נפשו למיתה על כבודו,
וכן נבוכדנאצר אמר "כען הן איתיכון עתידין..." (דניאל ג', טו), ענו "שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא" (שם, טז), אפילו אם אינו מצילנו, "לאלהך לא איתנא פלחין" (שם, יח), וכן הוא אומר כשיצאו מכבשן האש, ענה נבוכדנצר ואמר "בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחצו עלוהי" (שם, כח),
ולא מסרו נפשם על מנת להנצל, אלא לישרף, ולמה? "כי עזה כמות אהבה" (שיר השירים ח', ו), ראה עד היכן הבן אוהב אותך.
מדרש תהילים - מדרש אגדה לספר תהילים הדורש את מזמורי תהילים לפי סדרם. חלק מהמדרש נערך ככל הנראה בארץ ישראל בין המאה השמינית למאה העשירית (פרקים א'-קי"ח) וחלק אחר שלו (פרקים קי"ט-ק"נ) נערך מאוחר יותר. ההבדל בין החלקים ניכר בכך שהדרשות בחלק השני קצרות יותר ושמות חכמים כמעט ולא נזכרים בו. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)