אהבה אינה סותרת סמכותיות

אנחנו חיים בתקופה פוסט-מודרנית, שבה מיטשטשת ההיררכיה שבין הורים לילדים. בעולם המסורתי האמינו כולם שישנה אמת אחת ברורה וחד-משמעית, שעוברת במסורת מאב לבן. בעולם המודרני המסורת נדחתה, אך בדרך כלל אנשים סברו שישנה אמת מוחלטת, אשר אפשר להגיע אליה על ידי ההיגיון האנושי. הן המסורת והן ההיגיון מעניקים להורים עדיפות על ילדיהם: הם חכמים יותר, מנוסים יותר, קשורים יותר לעבר ומבינים יותר את העתיד. אך גם העידן המודרני הוא היום היסטוריה. בתקופה הפוסט-מודרנית, נעלמה האמונה באמת מוחלטת. "לכל אחד", אומר הפתגם המזעזע והרווח, "יש האמת שלו". אם כך, מה יתרונם של ההורים על הילדים? איזה תפקיד יש למסורת, לניסיון ולידע? הילד יבחר בעצמו את דרכו, ולאף אחד אין זכות להכתיב לו מה יעשה ואיך יתלבש ובאיזו דרך יחיה את חייו.

על רקע זה, חשוב לחדד את המסר הגלום בפסוק "כבד את אביך ואת אמך". הפסוק הזה אינו סתם אחד מכללי הנימוס, המופיע בתורה מתוך רצון לכונן חברה אדיבה ומהוגנת. זהו עיקרון יסודי, המצביע על דרך מסוימת של כינון יחסי הורים וילדים. משפחה שבה הורים דומיננטיים תהיה בריאה יותר. קביעת ההיררכיה בתוך המשפחה חיונית בעיקר בשביל הילדים עצמם. היום פסיכולוגים מעבירים סדנאות על "שיקום הסמכות ההורית" - חידוש מעמדם הבכיר של ההורים בתוך המשפחה. הילדים צריכים שמישהו יציב להם גבולות, וינחה אותם בתוך עולם מבלבל ומאיים.

היחס בין הורים לילדיהם צריך להיות מבוסס קודם כל על אהבה. הורים המשתמשים בסמכותם כדי להתעלל בילדיהם או לנצל אותם, הם תת-אנושיים. אך האהבה אינה סותרת את הסמכותיות. אין סימטריה בתוך המשפחה. ההורים הם ראשי הבית, והם צריכים להוביל ולהנחות את ילדיהם בשבילי החיים.
 
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות