"וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ... וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה. וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ" (שמואל ב י"ח, ט-טו)
משנה מסכת סוטה פרק א משנה ח
... אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו,
ולפי שבא על עשר פילגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות [=חניתות]
שנאמר (שמואל ב' י"ח, טו): "ויסבו עשרה אנשים [נערים] נושאי כלי יואב",
ולפי שגנב שלשה לבבות - לב אביו ולב בית דין ולב ישראל
שנאמר (שם ט"ו, ו): "ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל"
לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים
שנאמר (שם י"ח, יד): "ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום".