כמו מלך בשר ודם שאָבֵל כך גם ה' מתאבל. את תמונת האלוקים המתאבל על החורבן מציג המדרש בצורה אומנותית על ידי שימוש במארג פסוקים היוצרים חויית אבל קוסמית.
"שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (טו). כך מתאר יואל את מראיהם של גרמי השמים ב'יום ה''. חושך ישרור בכל ביום הנקם בגויים. המדרש מזהה בתיאור הזה עצבות, אֵבֶל, ובוחר לנתק את הפסוק מהקשרו המקומי ולשבץ אותו במסגרת תיאור יפהפה של אבלו של האל על החורבן:
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: מלך בשר ודם אָבֵל, מה הוא עושה?
אמרו לו: תולה שק על פתחו.
אמר להן: אף אני עושה כן, "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם" (ישעיה נ', ג).
ועוד שאל להם: מלך בשר ודם אָבֵל, מה הוא עושה?
אמרו לו: מכבה את הפנסים.
אמר להם: אף אני עושה כן, "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ד', טו).
ועוד שאל… אמרו: מהלך יחף, אמר להם: אף אני עושה כן...
ועוד שאל… אמרו לו: יושב ודומם, אמר להן: אף אני עושה כן...
ועוד שאל להם: מלך בשר ודם אָבֵל, מה הוא עושה?
אמרו לו: יושב ומקונן,
אמר להם: אף אני עושה כן, "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א', א).
(פסיקתא דרב כהנא, פסקה טו)
המדרש שהבאנו (בדילוגים) מלקט פסוקים מרחבי התנ"ך ומקבץ אותם לתמונה אחת, תמונת אלוקים האבל על החורבן. המדרש מציג לפנינו יצירת אמנות הבנויה ממארג של פסוקים היוצרים חוויית אבל קוסמית. אך בזה לא תם המעשה המדרשי; שיבוץ הפסוקים בתוך המארג נותן עוצמה לכל פסוק בפני עצמו, הפסוק ""שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (טו) התעצם מתוך השכנות לשאר פסוקי האבל והחורבן. כעת כשהפסוק עמוס בכל כובד הפסוקים שהטיל עליו המדרש, שב הפסוק אל ספר יואל ומתאר את הקדרות הגדולה האופפת את העולם ביום ה' הגדול והנורא.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929