נצחון העם על סיחון ועוג הוא דוגמא לתיקון של הדור הנכנס לארץ, המסוגל להילחם ללא פחד מתוך אמונה בה', ורק על פי רצונו.
"אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי" (ד)
תיאור זה מעט מוזר - הרי אחרי מלחמות עם ישראל באמורי (המתוארות בספר במדבר פרק כ"א) התרחשו עוד אירועים משמעותיים רבים, היסטורית ורוחנית כאחד: ברכות בלעם, חטא בעל פעור, מלחמת מדיין, מינוי יהושע, הנחלת בני ראובן וגד בעבר הירדן המזרחי ועוד. למה משה פותח את הספר דווקא באזכור המלחמה הזו?
עיקרו של פרק א' מוקדש לתיאור חטא המרגלים וחטא המעפילים, והוא מסתיים בגזרה של דחיית הכניסה לארץ. לאור זאת, ניתן להציע שמדובר כאן בתהליך של סגירת מעגל, ותיקון חטאי המרגלים והמעפילים.
בני ישראל חסרים, בתחילת דרכם, אמונה בהיותו של ה' הוא לבדו המנחיל להם את הארץ. הם יכולים כתוצאה מכך להתייאש מכיבוש הארץ (כפי שחטאו במרגלים), או להיפך - לנסות לכבוש אותה כנגד רצונו וללא עזרתו (כפי שחטאו במעפילים). לאור זאת, אין ברירה אלא להחליף את כל הכח הצבאי של עם ישראל ("עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה" - ב', יד) ולהיכנס לארץ עם דור חדש, שגדל על התלות המוחלטת בה' והביטחון בו לבדו, דור שהתרגל לכך שכל יום האוכל אוזל, ורק ה' יודע האם המן ירד גם מחר (עפ"י הגמרא, יומא עו.).
דור כזה יכול להתמודד מול סיחון ועוג למרות הפחד מהם, ולהביסם; ולהכיר כי כוחו תלוי ברצונו ועזרתו של ה'. זה דור שיזכה להיכנס לארץ ולרשתה, על פי ציווי ה'.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער