התגלות ה' כקשת שלאחר הסערה
פרק ל"ז ממשיך את פרק ל"ו בתיאור הברק, הרעם, הרוח, הסערה, השלג והגשם כמבשרים את התגלות ה'.
אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ: שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא: תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: אַחֲרָיו יִשְׁאַג קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ: יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע: כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ (ל"ז, א-ו):
מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה: מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק: אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ (שם, ט-יא):
הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל: הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ: הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים: אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם: תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק: ... הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע: וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם (שם, יד- כא):
אליהוא מתאר את הסערה הגדולה, ואת האור הבהיר בשחקים העתיד לבוא אחריה. בסערה זו עתיד ה' להתגלות לאיוב:
וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִנ הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר (ל"ח, א):
תוכן דברי ה' אליבא דאליהוא חשוב ביותר, אך חשיבותו משנית. עיקר התשובה היא עצם ההתגלות.
אסף, ממשוררי תהילים, מצא עצמו במצב דומה. אמונתו כמעט נשברה בגלל אי הצדק הנראה בשאלת הגמול:
וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי (קרי: נָטָיוּ) רַגְלָי כְּאַיִן שפכה שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי: כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה (תהילים ע"ג, ב-ג):
וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן: הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל: אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי (שם שם, יא-יג): ... עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם (שם שם, יז):
פתרונו לשאלה לא היה תוכן כלשהו, אלא עצם ביאתו למקדש האל, עצם ההתגלות.
כך גם חבקוק הנביא, הזועק אל ה', דורש תשובה, זוכה להתגלות, והיא חשובה מכל תשובה על שאלת הגמול, עצם הביטחון, שה' מתגלה ונמצא כאן:
עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ ... כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל (חבקוק א', ב-ד):
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי (שם ב', א):
וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ: תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ... אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ (שם ב', כ – ג' ג):
נשוב לסערה שתיאר אליהוא, ובעקבותיה האור בשחקים והרוח הרגועה המטהרת אותם מענני הגשם, שהם הגאולה והנחמה העתידות לבוא על איוב אחרי ההתגלות מן הסערה.
האור בשחקים המתגלה בתום סערת הגשמים הקשה, מתגלה אלינו במראה הקשת המתגלה עם השמש המגיחה מענני הגשם ומאירה על מי הגשמים.
כאליהוא בן ברכאל הבוזי, ראה זאת גם הנביא יחזקאל בן בוזי (האם הדמיון בשם רק מקרי?) בנבואתו הראשונה, במעשה המרכבה:
וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (יחזקאל א', ד):
כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' (שם שם, כח).
עשרים וארבעה פרקיו הראשונים של יחזקאל הם נבואות חורבן קשות מן הקשות ללא מתן סיכוי וללא כל סליחה. הם רוח הסערה הקשה הבאה מן הצפון עם ייסורי איוב שבכנפיה.
אחריהם (ואחרי נבואות העמים) יבואו ביחזקאל חמישה עשר פרקי נבואות נחמה ובניין המקדש, נבואות יפות מן היפות המחממות כל לב. הן הקשת המפציעה מן העננים כחום השמש ומרגיעה את עולם הסוער. קשת זו הוא האור בשחקים שראה אליהוא בן ברכאל הבוזי בפרקנו.
קשת זו מזדקרת לעיננו מן המקראות גם במקום שלא נזכרה במפורש. סערת גשמים עזה קידמה את חילו של סיסרא שר צבא יבין, בעת שצר על אנשיו של ברק בן אבינועם כשהיו על הר תבור. סערת הגשמים הקשה העלתה את מי הקישון על גדותיו, וחיל סיסרא נסחף שם אל מותו.
נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז: ... שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל: כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה' כא ול-לא)
אחרי סערת הגשמים הקטלנית זרחה השמש לאנשי ברק בן אבינועם, אנו יכולים לדמיין לעצמנו את צבעי הקשת העזים. קשת צבעונית זו לא הייתה חלילה צבע בגדי בנות ישראל שלקח סיסרא אל מיטתו, אלא הקשת שזרחה כצאת השמש בגבורתו לאוהבי ה' וצבאו.
זוהי ברית הקשת בה נשבע ה' לנוח ולזרעו, שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. סערת מי המבול הקטלניים שככה, השמש זרחה, ועמה הברית והשבועה, שאחרי כל גשם חזק תזרח השמש והחיים ישובו למסלולם ברגע שייגלה אור הקשת.
המבול שעבר על איוב עתיד להסתיים, ועמו תזרח קשת הנחמה, התקווה והגאולה!