גדעון מדבר נגד מלכות בשר ודם, ובו בזמן מקים חצר מלוכה בעפרה וחושף באופן נורא עד כמה מסוכנת היא מלכות בני האדם.

גדעון נפטר בסוף הפרק ובני ישראל שבים לסורם, שוב. מה הסיבה לכך שכל כך מהר שכחו הם את גדעון ואת פועלו?

"וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט', נג)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ג

זה שאמר הכתוב: "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כ"ט, כג). כל מי שרודף אחר שררה - שררה ברחת ממנו, וכל מי שבורח משררה - שררה רודפת אחריו. 

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים
2. פס' ד-יז: העימות עם אנשי סוכות ופנואל 
3. פס' יח-כא: הריגת זבח וצלמנע 
4. פס' כב-כח: הצעת המלוכה לגדעון 
5. פס' כט-לב: מות גדעון 
6. פס' לג-לה: העם חוזר לעבוד עבודה זרה  

1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים 

"וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (שופטים ח', כז)

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים 
2. פס' ט-טו: חלום המדיני 
3. פס' טז-כב: המלחמה במדין 
4. פס' כג-כה: המרדף אחרי מדין
 
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים 

א. מסתבר שהצורך במלחמה עם מימד ניסי, בשל מספר הלוחמים המצומצם, נובע מהתחושות הרוחשות בעם, שבאו לידי ביטוי בדבריו של גדעון (לעיל ו', יג).

ענוותו של גדעון וענוותו של שאול עברו על המידה ועל האיזון והביאו בסופו של דבר לחטאם. לעומתם, מהווה משה דוגמא למנהיג בעל ענווה ראויה.

יעל מאוהלה יכלה לצפות בהיווצרותו והיערכותו של צבא ברק, ועל כן הבינה את בריחתו של סיסרא, ומשמעותה. כתוצאה מכך יכלה להשתמש בתושייתה, ולהכריע את תוצאת המלחמה.

In Parashat Kedoshim, the Torah repeats the prohibition against taking revenge in a manner that appears to be redundant. The two words that are used – nekimah and netirah – seem like synonyms. The assumption of the rabbinic sages, however, is that the Torah is not using poetic language and parallel words simply for literary style; these repetitious sounding words must have significance. Believing that there must be two separate prohibitions here, the sages offer a close reading of this verse, concluding that nekimah and netirah relate to two different – but related – prohibitions.

"ויְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ" (שופטים א', א-ב)

בראשית רבה פרשה סב, יא

"ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו׳" (בראשית כ"ה, יא) -