העלאת ארון ה' מבית אבינדב (א-ה)

אחרי שדוד מכתיר את ירושלים בתור עיר הבירה של הממלכה ובונה שם את ביתו, הוא מעוניין להעלות את ארון ה' לירושלים. דוד ואנשיו לוקחים עגלה חדשה ומעלים בעזרתה את ארון ברית ה'. כולם שמחים וצוהלים: "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים" (ה).

עוזה: מעשהו וגורלו (ו-יא)

פרקנו מספר על בניית מלכותו של דוד בכמה וכמה חזיתות: טקס המלכה נוסף, כיבוש ירושלים, בניית המשפחה, המלחמה האחרונה בפלשתים ותבוסתם.

המלכה נוספת (א-ה)

לאחר שאיש בשת נרצח בפרק האחרון, דוד מומלך על כל ישראל. כל שבטי ישראל מגיעים אל דוד לחברון ומציינים שלושה נימוקים לבחירה שלהם בדוד למלך: טיעון משפחתי ("הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ"), טיעון פוליטי ("אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִי אֶת יִשְׂרָאֵל") וטיעון דתי ("וַיֹּאמֶר ה' לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל").

פרקנו מספר על רכב ובענה שהרגו את איש בשת, כרתו את ראשו ובאו לפני דוד. אמנם מעשה זה סיים את המאבק מול בית שאול, אך דוד איננו שמח בכך, ומעניש את רכב ובענה ומביא למותם.

מעשה רכב ובענה (א-ז)

רכב ובענה היו שרים בממלכת שאול. הכתוב לא מספר למה, אבל בני משפחתם של רכב ובענה ברחו אל גת והסתתרו שם, אולי על רקע סכסוך כלשהו. כעת רכב ובענה מרגישים שזו ההזדמנות לסגור חשבונות עם ממלכת שאול. הם נכנסים לביתו של איש בשת, הישן שנת צהריים ללא שומרים, ועורפים את ראשו.

פרקנו פותח בפרטים טכניים על דוד ובעיקר מפרט את שמות בניו (א-ו). לאחר מכן הכתוב מספר על הניסיון של אבנר לעבור לצד של דוד, ועל גורלו המר.

מתיחות בין אבנר לאיש בשת (ו-יא)

איש בשת מאשים את אבנר שהוא לקח את פילגש אביו, רצפה בת איה. אבנר כועס ומחליט לעבור צד אל בית דוד, ואף מודיע לאיש בשת על התפטרות.

אבנר חובר אל בית דוד (יב-כב)

משיחת דוד למלך (א-ז)

הפרק נפתח בשאלה של דוד את ה': "הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה (א). ה' משיב לו - "עֲלֵה". בעצת ה' הולך דוד לחברון ושם הוא מומלך על ידי אנשי העיר. מיד לאחר המלכתו דוד שולח ברכות חמות לאנשי יבש גלעד על שהסתכנו ופלשו לאזור האויב כדי להביא את גופות שאול ובניו לקבורה מכובדת.

משיחת איש-בשת למלך (פסוקים ח-יא)

בפרק הקודם למדנו על מות שאול ובניו בקרב בגלבוע. בפרקנו אנו לומדים עלהבשורה לדוד בידי הנער העמלקי:

דברי הנער העמלקי: "וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ" (א-יב)

דוד יושב בצקלג ולפתע מגיע נער מן המערכה בגלבוע. הנער מודיע לדוד ששאול ויונתן מתו במלחמה, ודוד מנסה להבין כיצד הנער יודע זאת. הנער מספר שהוא עצמו הרג את שאול, לפי בקשתו. לטענתו הוא הגיע במקרה לגלבוע, ומצא את שאול שמבקש ממנו להרוג אותו, והוא עשה כהוראת המלך.

"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (שמואל ב י"ג, טו)

אחר שהיה תאוה כלביית, מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וזהו שנאמר "גדולה השנאה... מהאהבה", שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה, שכשזכר תועבת האהבה הזאת אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה.

ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא כו ד"ה (ג, כג)

דוד אמר לפני המקום: עבירה שעברתי לא תכתב אחרי.

אמר לו המקום: לא שוה לך, שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו.

"שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ" (תהליפ פ"ו, ב)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

מות שאול (א-ז)

הכתוב מספר על המלחמה האחרונה של שאול ובניו. הפלשתים גוברים על ישראל, והורגים את בניו של שאול: יהונתן, אבינדב ומלכישוע. ברגע של שפל, פונה שאול לנושא כליו ומבקש ממנו להרוג אותו בעצמו "פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה...וְהִתְעַלְּלוּ בִי" (ד). נושא הכלים לא מסכים לפגוע באדונו. שאול מתאבד. אנשי ישראל שומעים ששאול ובניו מתו והם נסים.

שביית גוויות שאול ובניו וגאולתם בידי אנשי יבש גלעד (ח-יג)