הנביא מתאר את יחסי הגומלין בין הקב"ה לכנסת ישראל. יחסים אלו יתחזקו ויתאמצו רק אם עם ישראל יפעל גם הוא לטובת העניין ויראה את רצונו בכך.

מה ה' מצפה מאתנו? להכיר בגדלותו, להבין את מקומנו הנכון ביחס אליו, ולפנות לו מקום בליבנו.

"שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (י)

המילים בפסוק זה הולחנו על ידי עקיבא נוף, והפכו לשיר המוכר:

"שישו את ירושלים גילו בה כל אוהביה"

לחן: עקיבא נוף  ביצוע: צמד דרום

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ.
אַל תִּקְצֹף ה' עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ" (ז-ח)

תחינתו של ישעיהו בפרק זה מזכירה מאד את תחינותינו בעשרת ימי תשובה, בפיוט הנאמר בסליחות, בו אנו מזכירים את הקשר החזק בין ה' לעם ישראל, ומבקשים שה' ימחל לנו בזכותו:

כִּי אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ

"בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם..." (ישעיהו ס"ג, ט) 

"בכל צרתם לו צר" - בעת שהיו בצרה בגלות, היה דומה להם כאב שצרת בנו צר לו כאילו היה צרה לו לעצמו, ועל ידי כן "מלאך פניו הושיעם", הושיעם תמיד על ידי שליח של פניו והשגחתו כי היתה השגחתו דבוק עמהם תמיד.

פרק ס' מתאר חזון של אחרית הימים, שבו טבעו של עולם משתנה והחיבור שבין עולם החומר והרוח חוזר למציאות שבה הרוח שליט בחומר ומכתיב את המציאות.

האם אנחנו יכולים לאהוב את ה' ממש כפי שחתן וכלה אוהבים זה את זה? ישעיהו מתאר מציאות כזו, שלא פשוט להגיע אליה אך היא פסגת השאיפה הדתית.

ישעיה מנבא כי הגויים עתידים להיות החקלאים ורועי הצאן של עם ישראל. כיצד דבר זה מסתדר עם העובדה כי יש עניין דווקא בעבודה עברית כפי שאף מבואר בתורה?