האם צמו על חורבן הבית (הראשון) בימי הבית (השני)?

שאלת העם על המשך קיום הצומות (זכריה פרק ז') מעידה, שבניית המקדש לוותה בספקות, בשל המציאות הפוליטית והכלכלית המורכבת בארץ. בעוד השואלים ראו בביטול הצומות מדד לכך שהאל שוכן במקדש שנבנה; תשובתו של זכריה, שאינה חד משמעית ביחס לביטול הצומות, קושרת אותם עם אותן עוולות, שהיוו את הסיבה לצום גדליה, ומחזירה את השאלה – וממילא את ההכרעה ביחס למימד הגאולי שבשיבת ציון – לידיהם של השבים עצמם. מדברי מגילת תענית אנו למדים, שלשאלה זו לא ניתן פתרון חד משמעי וברור על ידי השבים, והיא המשיכה להוות מוקד לדיון לאורך ראשית ימי הבית השני. מגילת תענית מנסה להכריע בשאלה זו באמצעות תקנות שקבעו את תשעה באב וצום גדליה למועדים, ובכך לתת משנה תוקף לנבואת זכריה.