התחלה קשה

 

החטיבה הראשונה בספר הושע מקיפה את פרקים א'-ג', ועוסקת בנישואי הנביא ובמשמעותם הסמלית באשר ליחסי ה' וישראל. פרקים אלה מערבים נבואות פורענות ותוכחה חריפה בד בבד עם דברי נחמה וחזון גאולה. החטיבה בנויה משש פסקאות, המסודרות במבנה כיאסטי:

א1. בפסקה הראשונה (פרק א') מצטווה הושע לשאת אשת זנונים.

ב1. בפסקה השניה (ב',א-ג) מופיע תיאור חזון הגאולה ודרישת שמות ילדי הושע לחיוב.

ג1. הפסקה השלישית (ב, ד-טו) כוללת נבואת פורענות ותוכחה כלפי העם הבוגדני.

ג2. הפסקה הרביעית (ב',טז-כב) מתארת את תהליך התיקון ומסיימת בחידוש הברית בין ה' לעמו.

ב2. בפסקה החמישית (ב',כג-כה) מופיע תיאור חזון הגאולה ודרישת שמות ילדי הושע לחיוב.

א2. בפסקה השישית (פרק ג') מצטווה הושע ציווי נוסף ('עוד') לאהוב אישה מנאפת.

נעקוב אחר הפסקאות כסדרן תוך השוואה בין הפסקאות המקבילות:

'לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים' (ב)

בפסקה הפותחת (א',א-ט) מקבל הושע ציווי קשה ומתמיה, לשאת אשת זנונים. בדומה לצווים נבואיים מתמיהים אחרים, גם כאן נחלקו הפרשנים כיצד יש להבין את הציווי. עיינו בדברי ראב"ע ובדברי המדרש, ובדקו כיצד מפרש כל אחד מהם את הציווי:

ראב"ע: 'חלילה חלילה שיצווה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים... והנכון בעיני כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה שהשם אמר לו: 'לך קח לך אשת זנונים', והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה, כל זה במראות הנבואה'.

בבלי פסחים פז: 'אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל'.


להמשך ראה בפרק הבא

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

המרת העונש בתשובה

"תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'..." (הושע י"ד, א-ג)

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מד - שובה ישראל

שובה ישראל - אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כותב אילוגין [=כתב אישום] קשה ומחליפו בממון הרבה, והקדוש ברוך הוא כותב אילוגין קשה ומחליפו בדבר קל. ואיזה דבר קל? "קחו עמכם דברים" (הושע י"ד, ג). מה כתב למעלה מן הפרשה? "צרור עון אפרים" (שם י"ג, יב), "תאשם שומרון כי מרתה באלהיה" (שם י"ד, א), ואחר כל הדברים האלה אומר לישראל עשו תשובה ואני מחליף את כולן.

 

 

 

פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

אל תקפיד על התינוק

"כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ, וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (הושע י"א, א)

 

ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה

אמר לו (משה ליהושע): עַם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם, עדין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על כל מה שהם עושים. שאף רבונם לא הקפיד עליהם על כל מה שעשו וכן הוא אומר "כי נער ישראל ואוהבהו". 

 

 

 

ספרי דברים - מדרש תנאים לספר דברים מבית מדרשו של רבי עקיבא. הוא מכונה, יחד עם שאר מדרשי התנאים, 'מדרש הלכה' משום שיש בו עיסוק נרחב בהלכה (מה שאין כמעט במדרשים מתקופת האמוראים) אולם יש בו גם הרבה דרשות אגדה. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

עכשיו כשקשה נזכרתם להתפלל?

"אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית ה' יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ. לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל" (הושע ח', א-ב)

 

משנת רבי אליעזר פרשה יב

יפה כוחו של מתפלל שלא מצרה יותר מן המתפלל מתוך צרה. שכל הנביאים הקדמונים, כיון שהיו מרגישין צרה, עד שלא תבוא עליהן הצרה היו מתפללין, שנאמר: "היערך שועך, לא בצר" (איוב ל"ו, יט).

אבל מי שהוא שותק בעת הטובה ומתפלל בעת הצרה, הרי זה כלא משגיח, שנאמר: "ובעת צרתם יאמרו קומה והושיענו" (ירמיה ב', כז), ואומר: "לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל" (הושע ח', ב).


הדרשה מבוססת כנראה על כך שבפסוק א נאמר שהעם פשעו והפרו את הברית ובפסוק ב, המפרט את חטאם, פתאום כתוב שהם מתפללים לה' (מתוך: המקרא בפרשנות חז"ל – ספר הושע, בר אילן תשס"ד, עמ' 360).

 

 

משנת רבי אליעזר - מדרש 'משנת רבי אליעזר' או בשמו האחר מדרש שלושים ושתים מידות הודפס לראשונה על ידי הלל גרשום ענלאו בניו יורק 1934. המדרש היה ידוע לגאונים ולראשונים. י"נ אפשטיין האריך להוכיח את השימוש הרב שעושה המדרש בתלמוד הבבלי לצד שימוש גם בתלמוד הירושלמי, אולם הלשון השונה של המסורות יכולה ללמד שהוא קיבל את המסורות הללו, או לפחות את חלקן, ממקור אחר ולא ישירות מהתלמודים. מסקנתו של אפשטיין היא שזמן עריכתו הסופית הוא במאה השביעית, בארץ ישראל. 

Volver al capítulo

ד"ש מאיזבל

בפרקנו עשה הושע צעד מדהים נוסף ומביא נבואה קדומה, כולה מתקופת בית אחאב, והיא הרקע לדמויות ולשמות שבפרק א.

איך יודעים? הנבואה מתארת 'פולחן בעל' בצבעים עזים וברורים, שאיזבל ("לא אשתי") הביאה לשומרון, ובתה עתליה ("לא רֻחָמה") הכניסה לירושלִַם. יהוא בן נמשי ויהוידע הכהן השמידו כליל את מקדשי הבעל (מלכים ב י, טו-כח; יא, יח). בימי ירבעם בן יואש כל זה כבר היה זיכרון היסטורי רחוק.

העונש על פולחן הבעל בנבואה הקדומה היה חזרה למִדבר, כמו ביציאת מצרים, כדי להיטהר ולשוב לארץ מחדש – "ועָנתה שָמה כימי נְעוּרֶיהָ, וכיום עֲלוֹתהּ מֵארץ מצרים" (ב, יז); ואכן, התנועה הנבואית בימי אליהו ואלישע ברחה למִדבר מפני רדיפות איזבל, והמדבר הפך לנביאים לאורח חיים, עד כדי השקפת עולם.

אליהו הסתתר ב"נחל כרית אשר על פני הירדן" (מלכים א יז, ג), ואחרי מעמד הר הכרמל ברח לחורב (שם יט); לאלישע ולבני הנביאים היה מושב-מקלט ביריחו ועל הירדן (מלכים ב ב, יח-כב; ד, לח-מד; ו, א-ז); יהונדב בן רֵכָב, אבי האידיאולוגיה 'המִדברית' (ירמיהו לה, ו-י), היה השותף העיקרי בהשמדת פולחן הבעל בידי יהוא (מלכים ב י, טו-טז).

הנבואה הקדומה פתחה ב"ריבוּ באִמְכֶם (=שומרון של איזבל) ריבוּ, כי היא לא אשתי ואנכי לא אישהּ...", וחתמה באירוסין טהורים (בלי 'בעל'), וכמו בנבואת 'אחרית הימים' בישעיהו (ב, ב-ד), יש לקרוא גם כאן את הפתיחה כחלק מהסיום:

"...ואמרתי ללא עמי (=בית אחאב) עמי אתה,
והוא יאמר א-להי –
– והיה מספר בני ישראל כחול הים...
והיה בִּמְקוֹם אשר יֵאָמֵר להם לא עמי אַתֶם,
יאמר להם בני א-ל חי... כי גדול יום יזרעאל;
אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עמי,
ולַאֲחֹתֵיכֶם רֻחָמה".

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

גירושין ונישואין שניים

Volver al capítulo

המשוגע הזה

 

לא היה אדם אחד בשומרון אחרי בית אחאב, שלא ידע מי זו "אשת זְנוּנים" - "עד זְנוּנֵי איזֶבֶל אִמְךָ וּכְשָפֶיהָ הרבים" (מל"ב ט', כב) - הלוא זו הייתה סיסמת מרד יהוא לחיסול המלך יהורם וכל בית אחאב. הכינוי "גֹמֶר בת דִבְלָיִם" לא הִטעה איש בשומרון, ואולי גם יכלו להבין בו רמזים, שנעלמו מאתנו.

גם לא היה אדם בשומרון, שלא ידע מיהם שני הבנים והבת, "יַלדֵי (אשת) זְנוּנים": יהורם - שהֲרָגוֹ יֵהוא ביזרעאל; עתליה "לא רֻחָמָה" - האכזרית, שרצחה ילדים ותינוקות בבית דוד (מל"ב י"א, א-ב); ואחזיהו "לא עַמי" - ששלח לשאול באלילי עקרון (מל"ב א').

כמאה שנה (יֵהוא - יהואחז - יואש - ירבעם) חגגו בשומרון את חיסול 'אֵשֶת הזְנוּנים', ובית אחאב כולו. ברגע שהנביא הושע פתח במחזה הנבואי המזעזע, כולם מָחוּ כַּפָּיִם; אולי נזכרו בנָבוֹת היזרעאלי, שאיזבל פקדה על רציחתו כדי שאחאב יירש את כרמו (מל"א כ"א, ח-טו) ובכל אותם נביאים ובני נביאים, שאיזבל 'הכריתה' (=רצחה; מל"א י"ח, ד).

ואז רעם קולו של הנביא בשם ה' - "כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יֵהוא, והִשְבַּתי מַמְלְכוּת בית ישראל" (א', ד). זעקות ומחאות נשמעו מכל עבר - היו שניסו 'לתקן' את הנביא: 'בית אחאב'! 'בית אחאב' התכוונת!. 'בית יהורם', ניסה מישהו. אבל הרוב פשוט השתוללו מזעם - 'איך הוא מֵעֵז'?! "מדוע בא הַמְשֻגָע הזה" (מל"ב ט', יא) אלינו?!

הנבואה השיגה את מטרתה - לזעזע את שומרון!  'אַתֶם (=שומרון בימי בית יהוא) לא יותר טובים מ'אשת הזנונים' ההיא ומילדיה', והפעם, הבעיה היא בחברה כולה ולא בבית המלך; לכן, לא צפויה החלפת שלטון ב'יזרעאל', אלא אבדן הממלכה כולה "בעֵמק יזרעאל".


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

סדר בספרי תרי עשר

Volver al capítulo

להרגיש את הנבואה

Volver al capítulo

דמי יזרעאל

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.