זכריה מתאר את מלחמת ה' בגויים באחרית הימים מתוך הפרספקטיבה של דורו: הגויים מנסים למנוע את תהליך גאולת ישראל, וירושלים היא מרכז התהליך. אך למרות זאת, הוא עוסק גם בפן האוניברסלי של יום ה'.

כאשר ישנה אכזבה ממנהיגי ישראל וגם ממנהיגי העולם כולו, נשארת רק האפשרות של מלכות ה' לבדו על העולם.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה י"ב, יא)

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א

אמר רבי ירמיה ואיתימא [=ויש אומרים] רבי חייא בר אבא:

תרגום של תורה - אונקלוס הגֵּר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה י"ג, ב)

"והיה ביום ההוא... אכרית את שמות העצבים" - עד שגם במותם לא יזכרו עוד. 

רועה טוב הוא רועה הדואג לצאנו. אם הרועה איננו ממלא את תפקידו כראוי, הוא יוסר מתפקידו, וה' יהיה הרועה.

אנשים המקיימים רק חלק מהמצוות, ממחישים מהו הרובד הבסיסי ביותר של היהדות. זהו הרובד שניתן עוד לפני מעמד הר סיני, במרה.  

Rather than “dig” for unflattering information about people, we should instead be “digging” for information about their condition and whether they need help that we can provide.

"מַשָּׂא דְבַר ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ..." (זכריה ט', א)

ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה

חדרך - דרש רבי יהודה: זה משיח שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל,

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: יהודה, עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני שמים וארץ שאני מדמשק ובו מקום ששמו 'חדרך',

ומה אני מקיים "ודמשק מנוחתו"?

גם לפי המסורת היהודית יש מקורות לכך שספר זכריה איננו אחיד, אלא חלקו השני נכתב בימי הבית הראשון, בימיה האחרונים של ממלכת ישראל.

בניין הבית מתקדם ויש תחושה שהגיעו ליעד ואולי אפשר אפילו לבטל את הצומות. הנביא קורא לעם שלא להתבלבל עם הבנייה הפיזית אלא לזכור היטב שהיעד המרכזי, שהוא התיקון הרוחני, עדיין עומד לפניהם. בניין הבית הוא רק תחילת התהליך ולא סופו.