מזמור י"א מתאר מצד אחד את מעשי הרשעים ומצד שני את משפטו של ה' בעולם. בשיעור נבאר את מבנה המזמור היוצר דו שיח בין הרִשעה לתיקונה. נעמוד על הקשר בין מזמורנו לסיפור המבול ולסיפור סדום ועמורה ונראה כי המשורר מייחל למלחמה ברֶשע המתוארת בסיפורים אלו.

האדם החוסה בה' הוא בעל יציבות ויכול לעמוד מול כל התנודות. המקדש הוא נקודת המרכז ממנה נובעים כל הערכים והיציבות.

המזמור מתאר קינה על הרֶשַׁע בעולם ומכיל תפילה לעשיית צדק. מזמור י' הוא המשכו הישיר של מזמור ט' ובשיעור נעסוק בקשר ביניהם. בסיום השיעור נבאר כיצד מזמור ח' משפיע על התפיסה הגלומה במזמורים ט'-י'.

האדם העומד נוכח ה' ורוצה לדבוק בציוויו מתקשה לעיתים לעמוד מול המציאות שבה רשע וטוב לו. גם הרשע עצמו דבק בדרכו ומקבל מעין אישור לא רשמי למעשיו. ועל כך מבקש המשורר מה' שיגלה את כוחו נוכח הרשע.

עשרת המזמורים הראשונים בתהילים ובעיקר מזמור י', עוסקים בשאלת הצלחתם של הרשעים והצדיק הסובל. י.ח. ברנר מתאר דור שלם של צעירים יהודים שחוו את הפרעות באוקראינה ובעקבות זאת החליטו לעזוב את התהילים והתפילה, לא היו מוכנים לשבת ולחכות לבוא הרוצחים, אלא החליטו לצאת ולהגן על עצמם. בדורנו אנו זוכים לשלב את ההגנה הצבאית עם התפילה והתהילים.

"מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ: נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהילים ט"ו)

מסכת מכות, דף כ"ג ע"ב

     Commenting on the confrontation between Yehuda and Yosef narrated in the beginning of Parashat Vayigash, the Midrash Tanchuma relates:

At the time when Yehuda and Yosef were quarreling with one another, the ministering angels said to each other: Let us go down and see the ox and lion wrestling with one another.  Normally, the ox is fearful of the lion, but now, the ox and lion continue to wrestle, and there is jealousy between them until Mashiach comes.

המוטיבציה השלילית, הרֶשַׁע, כוחות ההרס והרע שנותנים כוח ותחושת גבהות לאדם על פני זולתו עתידים לחלוף כליל מהעולם. והדבר נכון הן לגבי אומות כאלו ואחרות והן לגבי האדם הפרטי.

We read in Parashat Vayigash of Yaakov's arrival in Egypt and his meeting with Pharaoh, at the conclusion of which Yaakov gives Pharaoh a blessing (47:10).  While the Torah does not specify what kind of blessing this was, Rashi, based on the Midrash, explains that Yaakov blessed Pharaoh that the Nile River should rise and overflow its banks in his presence.  Indeed, Rashi adds, from that point on, whenever Pharaoh would go to the Nile the waters would rise in his honor.  This comment of Rashi should likely be read in conjunction with his comments later in this parasha (47:19), wher