"קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב" (משלי י"ט, ח)

הלב מציין כח המושל אשר באדם, וגם מי שיודע חקי החכמה עדיין אין הלב שלו, כי התאוה והחכמה לוחמים בלבו, והיצר בונה עליו מצודות גדולים לכבוש את הלב תחת ממשלתו.

ומי שאוהב נפשו ורוצה לשמרה בל תכרת על ידי האויב, הוא קונה את הלב, כמו שנאמר (משלי י"ד, לג): "בלב נבון תנוח חכמה", שעל ידי התבוננות בדרכי החכמה בכח התבונה שיבין טעמיה תסור המלחמה ויהיה הלב ברשותו... 

הבחירה החופשית קיימת במישור הפרטי, אך את חיי העם מנהל הקב"ה ולשם כך הוא יכול להטות את החלטות המלך ולפעול בניגוד לתוכניות האנושיות.

מה כל כך רע בעצלות נגדה יוצא מחבר ספר משלי? והאם מנוחה על מנת להתחזק היא דבר חיובי או שלילי? על כך ועוד עונה בעל האורחות צדיקים בספרו.

"גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (יז) - פשט הפסוק הוא שמי שעושה חסד עם אחרים עושה טובה לנפשו, ולעומת זאת האכזרי עוכר את עצמו, הורס את מידותיו ואת נפשו. מה ניתן ללמוד מפסוק זה על תהליך נכון של גמילה? ומה למדו ממנו חז"ל על הכבוד שצריך לחלוק לגוף שלנו?

"שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (יב) - השנאה והאהבה אמנם מנוגדות זו לזו, אך שתיהן מעוותות במידה מסויימת את ההסתכלות על המציאות: בשני המצבים הללו האדם פוגש את חברו דרך "משקפיים", ורודות או שחורות, ולא רואה את המציאות באופן אובייקטיבי.

על חג הסוכות 

במסורת, רחל מסמלת לנו את דמות האם של העם, המרחמת ומתפללת לטובתו בעתות משבר. אמנם, סיפורה של רחל הוא אכן סיפור של שבר, אך דוקא מן החוסר שבאמהות. שנים רבות כמהה רחל העקרה לבנים, ועיניה כלות אל מול הלידות הרבות של אחותה ופלגשי אביה. היא מגדירה את כל זהותה וחייה ברצון להוליד ולהיות אם, באמרה ליעקב: הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל', א). רק לאחר המתנה ארוכה היא זוכה ללדת את יוסף, שאת שמו היא קוראת על בסיס תפילתה: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל', כד).

ההיכרות הראשונה שלנו עם מרים, היא בסיפור הסתרתו של משה בסוף על שפת היאור (שמות ב), אף ששמה לא נזכר שם במפורש. מרים מופיעה לפנינו כאישה פעלתנית ואחראית שלא נבהלת מבת פרעה ומחזירה את משה, לזמן מה, לחיק משפחתו. ואכן, לאחר קריעת ים סוף אנו מוצאים את מרים כמנהיגת הנשים בעם ישראל המובילה אותן בשירה וריקודים (שמות טו,כ-כא).

את דמותה של רבקה ניתן לאפיין כמי שרואה מבעד לרובד הגלוי את מה שחבוי אך קיים באופן פנימי. היא זו החוזה למרחקים גם כאשר המציאות העכשווית מלמדת משהו אחר.