הפרק עוסק בלימוד התורה ובלומדיה. הוא מצביע על תכלית הלימוד, על הדרך ליישם אותו ועל ההתנהגות הראויה ללומדי התורה ביחס לחברה הסובבת אותם. 

מפשט הפסוקים בפרק עולות אימרות חכמה כלליות. עיון בפירוש הגר"א יוסיף לנו הדרכה לדרך הנכונה ללמוד את התורה והסבר לגבי חשיבותה של הדרך והגמול עליה.

"יודע צדיק נפש בהמתו" (י) – הדרשנים רואים בפסוק זה משל להיכרות של הצדיק עם נפשו הבהמית, המביאה אותו להתנהל באופן מאוזן עם נפשו. לפי הפשט הצדיק מלא חסד וחמלה גם כלפי בעלי החיים ומתחשב בצרכיהם. באותו אופן מכבד הצדיק כל נפש ואפילו של הירודים שבאנשים. 

בפרק כ"ד בספר משלי מופיעים כמה פתגמים וניבים ידועים:

"בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן

וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים" (ג-ד)

לחן: יעקב רוטבלט   ביצוע: אלי הרצליך

בפרק כ"ג בספר משלי מופיעים פתגם וביטוי ידועים:

בטקס ברית המילה מברכים את ההורים שיזכו לגדל את בנם ולשמוח בו:

קיים את הילד הזה לאביו ולאמו

ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה

יִשְׂמַח-אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ (משלי כ"ג, כה)

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (יחזקאל ט"ז, ו)

השורה הראשונה של הפיוט "אם חכם לבך" לקוחה (בשינוים קלים מאד) מן הפסוק "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (טו). הרעיון המרכזי של הפיוט מתאים לרוחו של ספר משלי: הפיוט מברך את החתן בחכמה, וקורא לו ללכת בדרכי אבותיו, בדרך ה'.

עבודת המידות צריכה להיעשות בהדרגה. מידת הענווה היא אחת המידות הנדרשות לעבודת ה', והיא המידה המביאה ליראת ה'.  

כדי לחנך ילדים בצורה המיטבית לא צריך "לעטוף" אותם, אלא דווקא ללמד אותם להתמודד עם אתגרי החיים. כך במישור הבריאות והפרנסה, וכך גם במישור הרוחני.