הגבלה על מלקות (א-ג)
במקרה שיש ריב בין אנשים, ולאחר שבית הדין פסק את הדין – אין לתת יותר מארבעים מלקות לאדם שהורשע "פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (ג).
לא תחסום שור בדישו (ד)
התורה אוסרת על חסימת השור מלאכול את התבואה תוך כדי עבודה. אין להאיץ את הבהמה במלאכתה, אלא לאפשר לה לאכול תוך כדי העבודה.
ייבום (ה-י)
התורה מביאה כאן את דין הייבום, שנזכר בצורה לא ישירה בסיפור יהודה ותמר (בראשית ל"ח). במקרה שאדם נשוי ללא בנים מת – אח המת צריך להינשא לאשת המת כדי לבנות את בית אחיו. הייבום הוא לא חובה, ולכן אח המת יכול לסרב, אלא שאז הוא עובר טקס "חליצה", הכולל יריקה של אשת המת בפניו ושמו בישראל נקרא "בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (י).
קטטה (יא-יב)
בפסקה זו מובא מקרה ודינו: במקרה של שני אנשים שרבו אחד עם השני, ואשת האחד התערבה והחזיקה במבושיו של היריב, יש לקצוץ את ידה, מעין מידה כנגד מידה: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" (יב).
יושר במסחר (יג-טז)
הדרישה למשפט צדק הודגשה בספר דברים מספר פעמים, וכאן באה הנחייה לסוחרים להקפיד על הצדק וההגינות במסחר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (יג).
עמלק (יז-יט)
הפסקה האחרונה בפרק נוגעת לחובה למחות את זכר עמלק בעקבות המלחמה שמתוארת בשמות י"ז. החובה למחות את עמלק חלה כאשר עם ישראל ישב בנחלתו, לאחר שיסיים את המלחמות עם האויבים מסביב. מי שיתמודד לראשונה עם העמלקים יהיה שאול המלך (שמ"א ט"ו), אך גם הוא לא יצליח למחות את עמלק.