מגילת אסתר מציגה מלך בעל עוצמה שילטונית אדירה, אשר למעשה איננו שולט בשום דבר, אלא משועבד לחוקי ממלכתו, ולאנשים אחרים.
מבנה מגילת אסתר הוא של מסגרת ועלילה בתוכה:
המסגרת (תחילת פרק א' ופרק י') מתארת את מלכותו האדירה של המלך אחשורוש;
העלילה היא מלחמת המן במרדכי ואסתר.
מסגרת המגילה, המדגישה באופן כה חגיגי את יקר תפארת גדולתו של המלך, עומדת בניגוד אירוני בוטה לתוכנה של העלילה הנפרשת בתוכה.
מחבר המגילה מנפח בלון זה הקרוי המלך אחשורוש לממדים אדירים, קוסמיים; אך כל זאת כדי שיתפוצץ מעצמו מתוך המהלך האירוני של האירועים.
בראשית היה המלך, המולך בכיפה. אך מיד שומעים אנו מהו תוקף מלכותו וכיצד היא מתנהלת. תחילה מתברר שהמלך האדיר, שמלכותו בכול משלה, אינו מושל אף באשתו; עמו בבית אינו כובש, ואפילו בביתו איננו שורר. להלן עולה התופעה, החוזרת לכל אורך הדרך, שאין מלך אדיר זה מרים ידו ורגלו מתוך דעתו שלו, ולעולם תלוי הוא בסובבים אותו. ומשהועלתה ההצעה, מיד מקבלה המלך: "וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שֹׂרֵר בביתו ומדַבר כלשון עמו" (א', כב). וכבר כאן, במעשה ושתי, מסתמנים קווי אופייה של מלכות אחשורוש: המלך עצמו, כאישיות בעלת רצון ותוכן, אינו כלום; התוקף והגדולה הם לגינוני המלוכה, לסמליה החיצוניים. המלך עצמו הוא ראשון עבדיה של מלכותו: "אחר הדברים האלה כשֹך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשָתה ואת אשר נגזר עליה" (ב', א). לא 'אשר גזר עליה', אלא "אשר נגזר עליה"; שכן עתה, כשוך חמתו, חושק המלך שוב באשתו היפה; אך "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (ח', ח), ורצונו האמיתי של אחשורוש אינו כלום כנגד שלטון מלכותו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "מגדים" בהוצאת תבונות