מלכתחילה קבע מרדכי שכל היהודים יחגגו את פורים במשך שני ימים. מה טיבם של שני ימים אלה? על מה חוגגים בכל אחד מהימים?
מיד לאחר מלחמת היהודים באויביהם, והנס הגדול שנעשה להם, קובע מרדכי שבעקבות הנס יחגגו היהודים ברחבי ממלכת אחשוורוש שני ימי חג, את י"ד באדר ואת ט"ו בו: "וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי... וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם־חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה... יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (כ-כב). רק בהמשך אנשי כנסת הגדולה חילקו את ימי החג וקבעו שיושבי ערי הפרזות יחגגו את י"ד באדר, ואילו יושבי הערים המוקפות חומה יחגגו את ט"ו בו.
מפשט הפסוקים לא ברור מה טיבם של שני ימי החג שקבע מרדכי, אך לאור המסופר בכתוב על מהלך המלחמה ניתן לשער כי ביום הראשון חגגו את ההצלה שזכו לה ביום הראשון למלחמה, וביום השני ציינו את הנקמה שנקמו יהודי שושן בשונאיהם. שני הימים משלימים זה את זה. ההישרדות אותה מציינים ביום הראשון, אכן חשובה, אך היא מבטאת את התכונות החומריות שבאדם שכמו כל בעל חיים מנסה לשרוד ושמח כשהוא ניצל מסכנה. ביום השני, לעומת זאת, שמחים על הנקמה שהיא תכונה שמיוחדת לאדם ומבטאת את צלם האלוקים שבו. משמעות הנקמה היהודית, הנקמה שבמגילה, אינה, חס וחלילה, נקמה פרועה ומשלוחת רסן שכתוצאה ממנה נפגעים גם חפים מפשע. ביהדות נקמה היא עשיית צדק, תיקון עולם שבא לידי ביטוי בכך שהרשעים מקבלים כגמולם. כשהיהודים בשושן נוקמים באויביהם הם נלחמים ברשעים שסביבם ומענישים אותם על מעשיהם ומזימותיהם. שני הימים שקובע מרדכי מציינים את השמחה על עצם החיים, ואת התגלות מלכות ה' בעולם שבאה לידי ביטוי במלחמת היהודים באויביהם בעשיית הצדק עם הרשעים.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באתר קש"ת של ישיבת הר עציון