רצון אישי או תלות בה'?

סיפור בלעם מורכב משני קווים שונים, הנשזרים זה בזה.
מצד אחד, מודגשת תלותו המוחלטת של בלעם בה', תלות שבלעם מודה בה. בלעם מדגיש תלות זו החל מהרגע הראשון (ח), ומאז פעם אחר פעם, לאורך כל הסיפור. בבחינה זו של הסיפור, לא באה התורה לציין את חטאו של בלעם אלא להדגיש את חטאו של בלק. ההתמודדות אינה בין ה' לבין בלעם אלא בין ה' לבין בלק. בלק מכיר בסגולותיו המיוחדות של בלעם ומבקש לרתום אותן לצרכיו. בלעם מודיע בבהירות גמורה כי אין הוא בעליהם המוחלט של כוחות אלו, וכי משועבד הוא לגבוה ממנו. בלק מסרב להכיר בכך, ומתעקש להביאו בכל מחיר.
לא בנקל נכנע בלק. פעם אחר פעם חוזר בלעם ומצהיר על תלותו בה', ופעם אחר פעם חוזר בלק ומבקש כי יקלל את ישראל.
כדי להדגיש את חטאו של בלק מתעלמת התורה כליל מרצונו האישי של בלעם. כביכול אין לבלעם נגיעה בדבר. אולם, לאמתו של דבר לא כך היה. בלעם הוא גם אדם הרוצה בכל מאודו לבצע את מלאכתו, אם משנאת ישראל ואם מאהבת בצע. בבחינה זו פועל בלעם על דעת עצמו ואינו מכיר במרותו של ה' עליו.
בבחינה זו ההתמודדות אינה בין ה' לבלק אלא בין ה' לבלעם. משום כך חורה בו אף ה', ומלאך ה' נשלח כדי לסכל את עצתו. אילו היה בלעם מרגיש בעיכובים המתרחשים בדרכו ומפרשם כהוגן, אפשר שהיה חוזר לארצו ומציל את כבודו; כיוון שלא הרגיש, מחייבו המלאך ללכת על מנת לומר את ההפך מאשר נתבקש ומאשר עם לבו. במקום הכבוד שחשב לקבל, עתיד הוא להיות מגורש בבושת פנים.
ואולם גם בחינה זו לא התקיימה בפני עצמה. שכן מחד רוצה בלעם לפעול באופן עצמאי ומאידך, מכיר הוא במרות ה', כפי שראינו.
אם כך, נראה לומר כי תחילה פעל בלעם כעבדו ושליחו של ה', ואולם לאחר שניתנה לו רשות ללכת חזר וניעור בו רצונו העצמי, והליכתו נהפכה להליכה על דעת עצמו לכל דבר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון