יעקב מבקש לגלות לבניו את אשר יקרה אותם באחרית הימים. בפועל אין אנו מוצאים חזון אפוקליפטי בדבריו כי אם דיבורים על עניינים קונקרטיים בבית יעקב. מהי אחרית הימים אליה מתכוון יעקב? ומה ניתן ללמוד מכך גם לימינו אנו?
נבואת ישעיהו "באחרית הימים" (ישעיה ב') קיבעה בתודעה שלנו את המחשבה כי ביטוי זה הוא ביטוי אפוקליפטי, המדבר על קץ התנהלות ההיסטוריה בחוקים אותם אנו מכירים. אחרית הימים היא זמן בו השונות בין מרכיביו השונים של העולם מתבטלת, והכל נהפך לקרוא בשפה ברורה בשם ה'.
על כן תמהים אנו על הופעת הביטוי בפרקנו. כשאנו קוראים את הדברים שבפי יעקב, אין אנו מוצאים חזון אפוקליפטי, כי אם דיבורים על עניינים קונקרטיים בבית יעקב - המנהיגות הפנימית (הסרת ראובן, שמעון ולוי מהמנהיגות ובחירת יהודה), חלוקת הנחלות ("זבולון לחוף ימים ישכון...") ועוד.
רש"י, שהיה ער לפער בין כותרת דבריו של יעקב לבין תוכן הברכות, כתב כי אכן יש פער בין המגמה הראשונה למה שאירע בפועל. המגמה הייתה אכן לעסוק באחרית הימים במובן האפוקליפטי של המילה, אולם נסתלקה מיעקב רוח הקודש שהיא תנאי לחזון עתידי זה, ועל כן עסק עמהם ברבדים נמוכים יותר של החזון. כדי לפרש את פירושו נאלץ רש"י להניח כי היה פער בין המגמה הראשונה לבין מה שאירע בפועל. (על הפער הזה ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב שטיינזלץ וכן בפוסט מאת הרב אלדר)
פרשנים אחרים פתרו את הסתירה בביאור המונח "אחרית הימים". לטענתם, ביטוי זה אינו מדבר על עתיד צפון ורחוק, כי אם על המגמה הבאה האפשרית. יעקב אכן מעצב את המשך דרכו של ביתו, והוא קובע כיצד בית זה יתנהל, ומה תהיה מערכת היחסים בתוכו. מערכת היחסים כוללת בתוכה חלוקת משימה לכל שבט, קביעה סכמטית של מפת ההתנחלות, ועוד גורמים שונים המעצבים את המשפחה. ברם, ראשונים אלה חייבים לענות על משמעות הביטוי "אחרית הימים", שהרי אם בספר בראשית הוא מדבר על קונקרטיזציה של המשפחה, יש צורך לבאר זאת גם בספר ישעיהו.
ואכן, בדרך זו יתבאר החזון שבראש ספר ישעיהו. אף הוא לא נאמר לכתחילה לימים רחוקים, כי אם להתוויית ייעוד האפשרי להגשמה. כך למדו זאת חז"ל באומרם כי ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג. הקב"ה פתח בנבואת ישעיהו שערי שמיים, וקרא להירתם למשימת המימוש של אפשרויות הבאת הגאולה בימיו. אחרית הימים משמעה המגמה העכשווית הקרובה. ברם, חזון זה לא התממש כיוון שלא נעשו ההכנות הראויות לו, וחזקיהו שלא אמר שירה מנע את הופעת חזון הגאולה.
שכן זו דרכו של הקב"ה – הוא פותח אפשרויות ושערים רחבים בפני בריותיו, אך אין הוא מממש אותם אלא לפי מידת ההכנה האנושית לקראת שערים אלה. הזדמנויות רבות נפתחות לפנינו בדורות האחרונים. נראה כי אף אנו קרואים להאזין לדברים הנאמרים באחרית הימים, ולדעת במובן העמוק של הצפייה לישועה, כי מחדש דופק הדוד על הדלת. השאלה האם אחרית הימים זו תהפך להיות האחרונה, ושני המובנים של "אחרים הימים" יתלכדו האחד עם השני תלויה בשאלה האם אנו לא ננהג כמנהג הרעיה המתחמקת, כי אם נפתח את הדלת לרווחה, ונניח לאפשרויות להתממש. אם נזכה ונפעל כך הרי שנעמוד בשערי הקץ. אם חס וחלילה נתעצל, אין אנו יודעים את המהלך העתידי.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול