רק מי שמסוגל להתבונן בסנה לאורך זמן ולשים לב למציאות על פרטיה יוכל לגלות שהסנה לא אֻכָּל. רק אדם הרואה את הזולת יוכל לראות גם את האלוקים. 

 

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (ב). אל מול הסנה משה מתבונן ורואה את האלוקים. הרב לורנס קושנר מסביר שסיפור הסנה בא לבחון את יכולתו של משה לשים לב למציאות על פרטיה, קטנים כגדולים. רק מי שמסוגל להתבונן בסנה לאורך זמן יוכל לגלות שהסנה לא אֻכָּל.

היכולת להתבונן במציאות ולראות את הזולת היא תכונה אופיינית למשה. רק משה, הרואה את הזולת, יכול היה לראות גם את אלוקים. מי שאינו רואה את האדם לא יוכל לראות את האינסוף. זהו מוטיב שחוזר בכל התורה כולה: בין השמים לארץ קיים קשר מובהק ובל יינתק, הדרך לאלוקים עוברת בתחנה המרכזית של האנושות.

שמה של בת פרעה, כאמור, אינו מופיע בתורה. המדרש מעניק לה את השם ׳בתיה׳ - בת ה׳. מבתו של האיש המייצג את הרשע היא הופכת, בזכות מעשיה, להיות בתו של אלוקים. ״אמר לה הקב״ה לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראת אותו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי״ (ויקרא רבה פרשה א, ג). הלידה אינה גזרה פטאלית. לאדם ישנה בחירה ויכולת להשתנות לטוב לפני אלוקים ואדם.

ניתן להבחין במעגל של חמלה, שמתחיל בבת פרעה הרואה את סבלו של משה, ממשיך במשה הרואה את סבל אחיו ומסתיים בישועת האלוקים שרואה את סבלם של ישראל וחש להושיעם. כמו בת פרעה המוציאה את משה ממימי היאור אל חיים חדשים, מוציא הקב״ה את ישראל ממי ים סוף אל ארץ חדשה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר