לאורך כל סיפור המגילה בולט ביותר חוסר העקביות של אחשוורוש. כאשר אין קו ערכי או אידיאל מנחה לחיים, הרי שכל הפעולות נגזרות מתוך מניע אינטרסנטי פרטי התואם את הצרכים והמאוים שלו באותה שעה.
בפרק ז' מתואר המהפך שחל ביחסו של אחשוורוש להמן. מהפך זה איננו המהפך היחידי שעובר אחשוורוש במהלך המגילה.
חז"ל טוענים כי אחשוורוש "מלך הפכפך היה", והגדרה זו תואמת את דמותו להפליא.
במשתה הראשון (בפרק א') היה אמור המלך להתגאות באשתו ואף להראות את הקשר המיוחד שלו כלפיה, מה שנהפך בסופו של דבר לגזר דין מוות עליה. בתרבות ומדיניות שכל מהלכיה בנויים על אינטרסים, הרי שגם אהבתו הייתה אהבה התלויה בדבר אשר בסופה שנאה חסרת מעצורים.
מדיניות ההפכפכות ניכרת גם בכך שבעימות מול ושתי העדיף הוא את עצת יועציו ושריו על פני אשתו. ולעומת זאת בעימות שבין המן לבין אסתר (בפרק ז') הוא מעדיף את אשתו על פני שרו הבכיר. ניתן להבין זאת כלימוד לקח ממקרה ושתי, אך על פי נורמות חייו של אחשורוש נראית הסתירה לכאורה, מובנת. כיון שתמיד הקו המנחה הוא האינטרס הרגעי המקומי, הרי שאצל ושתי נפגע האגו האישי שלו והוא ראה בכך פגיעה בכל משאת נפשו, וביכולת לספק לאלתר את יצריו. לעומת זאת אצל אסתר, המניע האינטרסנטי היה מכוון כנגד המן "כי אין הצר שווה בנזק המלך" (ז', ד). עוד לפני כן הוא עובר ממצב שבו לא רצה בקרבתה של אסתר במשך שלשים יום לבין הושטת שרביט הזהב ומציאת חינה בעיניו.
יש לציין שגם החלטתו להרוג את ושתי, היא החלטה שיועציו ידעו שהוא עלול להתחרט עליה, כפי שאמנם קרה "זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" (ב', א) ולכן שיוו לפסק הדין אופי ממלכתי בעל ראיה ארוכת טווח.
החוסר בעמוד שדרה ערכי מתבטא בשיאו גם בקבלת גזירת המן "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". ומנגד ביטול אותה גזרה, באותה חתימה של טבעת המלך ומתן רשות ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (ח', יא)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת