מהרגשת נחיתות לשנאה

השפעת המערכה על העם באה לידי ביטוי בשירת הנשים "ותענינה הנשים המשחקות ותאמרןָ : הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (ז).
יציאת נשים לקראת המנצחים במלחמה היא תופעה מוכרת כשלעצמה. החידוש כאן הוא השיר ששרות הנשים, שאינו מובן כל צורכו: מה הכוונה בייחוס הכאה באלפים לשאול, ולדוד – ברבבות?
האם אכן התכוונו הנשים להגדיל את מעשיו של דוד ביחס למעשיו של שאול? בגישה זו קיים קושי: הנשים הרי יצאו "לקראת שאול המלך" (ו), ולא לקראת דוד; קשה אפוא להניח שהן התכוונו באופן מודע לפגוע בשאול. על כן נראה, שמבחינת הנשים לא הייתה כל כוונה להציג את דוד כאילו עשה יותר משאול. השירה בנויה על דרך ההדרגה הלשונית בלבד, בלא משמעות כמותית (ויש לך דוגמאות נוספות במקרא), ואדרבה: הנשים פתחו בשאול, שאותו ראו כדמות המרכזית.
מכל מקום, שאול פירש את הדברים כאילו נתנה השירה עדיפות לדוד על פניו. דומה, ששני דברים הביאו את שאול לפרשנות מוטעית זו. ראשית, שאול מסגיר את בעייתו המרכזית באופן ישיר באמרו "ועוד לו אך המלוכה" (ח). דוד כלל לא רמז על רצונו להיות מלך, ואף הנשים בשירתן לא העלו בדעתן אפשרות של הפיכה שלטונית. אך שאול רדוף זה מכבר בנבואת שמואל "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה היום לרעך הטוב ממך" (שמואל א ט"ו, כח), ומסתבר שלבו של שאול כבר אמר לו כי הנער האמיץ שלפניו הוא הוא נשוא הנבואה.
שנית, יחסו המורכב של שאול כלפי דוד לא התחיל עתה; את פרשנותו המוטעית של שאול לשיר יש להבין אפוא על רקע הקנאה הנסתרת שקיננה בלבו זה מכבר.
מכל מקום, שיר זה הביא את שאול למסקנה מודעת בדבר יחסו אל דוד: "ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" (ט).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון