דניאל יודע שיש צו מהמלך לפיו אסור להתפלל ובכל זאת הוא ממשיך להתפלל ובכך מסכן את נפשו. מה פשר העניין?

 

מדוע לא ציית דניאל להוראת המלך? כלום דוחה תפילה דיני פיקוח נפש?! יש מן הראשונים שניסו להוכיח מפרשה זו, שתפילה אכן דוחה פיקוח נפש.

בדברינו להלן נניח הנחה שאינה כתובה במקראות במפורש. הנחה זו היא בדבר הקשר בין פרק ט' לבין המסופר בפרקנו.

בפרק ט' מסופר על דניאל המתפלל בעקבות הנבואה של ירמיהו: "מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה" (ט', ב). ייתכן כי פרק ט' מתאר את התפילה שהתפלל דניאל בפרקנו, פרק ו'. כמעשה שטן ברור, דווקא בשנה זו, שנת השבעים, נגזרה גזרת שָׂרֵי דרייווש המדי, האוסרת להתפלל לכל אל מלבד לדרייווש עצמו. דניאל ראה היטב כיצד גזרה זו עלולה לגרום להחמצת שעת הגאולה. הוא לא ראה בה גזרה מקרית. הוא השווה אותה לנאמר בירמיהו על התפילה, והבין שהגזרה היא ניסיון שה' מנסה את עמו ערב הגאולה - האם אוהבים הם את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, האם יקיימו את נבואת ירמיהו כפשוטה: "וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם" (ירמיהו כ"ט, יב-יג).

דניאל ראה זאת כניסיון, אך לא במובן שהיה בטוח שה' יציל אותו. הוא התכוון למסור את נפשו אם ייתפס בתפילתו, ובלבד שלא להחמיץ את שעת הרצון לגאולה. תפילת דניאל הייתה כולה תחינה לבניית ירושלים והמקדש. לכן פנה דניאל דרך חלונותיו לכיוון ירושלים. לדורות עולם הונצח כיוון התפילה של דניאל כלפי ירושלים, והתקבל להלכה בכל תפוצות ישראל, משום שבעקבות דניאל, גם תפילתנו שלנו עיקרה על בניין ירושלים והמקדש ועל השבת השכינה לציון במהרה בימינו.

וכך יש אפוא לקרוא לעניות דעתנו את פרק ו' ואת פרק ט' יחד. בפרק ו' אסרו שָׂרֵי דרייווש המדי על התפילה. דניאל, למרות שידע על האיסור, הלך לביתו, חלונותיו היו פתוחים לו לכיוון ירושלים, והוא התפלל את התחינה שנאמרה בפרק ט' על בניין ירושלים. באומרו את התפילה נתפס, הושלך לגוב האריות וניצל ממנו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות