כשאנו מסתכלים על המציאות שלנו כיום ועל ההתקדמות העצומה לה זכינו צצה ועולה השאלה "האבכה בחודש החמישי?" ממש כשם שעלתה בימי בניין בית שני. מה טעם יש בצומות בעת הזאת? והאם אפשר בעצם לבטלם?
ניתן להבין בהחלט את התמיהה על המשך הצומות בזמן הזה. תמיהה זו עולה ביתר שאת בשעה שאנו קוראים את הקינות, ורואים כי אין קשר בין המציאות שהקינות מתארות ובין המציאות של ימינו: ברוך ה', שבנו לארץ ישראל והקמנו את המדינה. השאלה "האבכה בחודש החמישי?" צצה ועולה כשם שעלתה בימי בניין בית שני.
לאמתו של דבר, מדובר בטעות קשה מאוד. כל מה שנתן בידינו ריבונו של עולם הוא התקדמות עצומה מול הגלות, אולם כאשר אנו בוחנים את מצבנו מול חזון אחרית הימים והמקום אליו אנו נדרשים להגיע לאור חזון נביאינו - אנו נמצאים בפער עמוק ונורא. חזוננו הוא הר בית ה' בראש ההרים, התחדשות הנבואה והקשר המיוחד בין ישראל ובין ריבונו של עולם, מעמדנו בעולם לאור "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", חידוש משפט ישראל על פי התורה, ועוד ועוד. כשאנו משווים את מעמדנו היום ליעד הזה, ולעובדה שהוא היה קיים במידה מסוימת אלא שחרב - אנו מתמלאים חורבן פנימי עמוק. איככה לא נבכה? איככה לא נחוש בחיסרון? איככה נבטל את הצום על החורבן?
על כן, ניטיב כולנו לעשות אם נפנה את תשומת לבנו לא למחשבות על ביטול הצומות, כי אם להפך: על חיזוקם וכיוונם ליעדים האמיתיים שלהם. תחושות ההודאה והשמחה מוצאות ביטוי במעגל השנה בחודש אייר; עולמות החורבן, האבל והתיקון מכוונים לימי בין המצרים. אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול