לפשר מעשה הסוס

סיפור הסוס ניצב כציר המרכזי של התהפכות הסיפור.

עד למעשה זה עולה המן מעלה מעלה, וממעשה זה ואילך עתיד המן לרדת וליפול (למעט פעם אחת ששוב 'יעלה' על עץ גבוה מאוד).

תפקידה של תמונת הסוס במגילה הוא להורות על התהפכות העלילה; לבטא את "ונהפוך הוא". במעשה הסוס בולט ביותר הפער בין התחושות עימן הלך המן אל המלך ובין התחושות בהן שב לביתו. בתמונה זו ניכר מיהו זה ש"על הסוס" ומיהו זה שמוביל אחרים אל עבר הצלחתם החדשה. תרומת מעשה הסוס היא לחדד את היפוך המאורעות שחל באותו הלילה בו "נדדה שנת המלך".

בקריאה ראשונה אומנם נדמה שכבוד רב נפל בחלקו של מרדכי: הנה מרכיבים אותו ברחוב העיר, ומצהירים שהמלך חפץ ביקרו. אולם, כבוד זה הנו בעל ערך רק עבור מי שחפץ ביקר המלך!

ברור לכולם שבעצם ההרכבה על סוס אין רבותא מיוחדת, אולם, כאמור, עבור מי שחפץ ביקר המלך, ההצהרה המלווה את מעשה ההרכבה היא רבת חשיבות, שהרי ממנה משתמע שהמלך חפץ ביקרו של המורכב על הסוס. המן השתוקק שיאמרו קבל עם ועולם שהמלך חפץ ביקרו, מפני שאלו הם הסטנדרטים על פיהם הוא בוחן את עצמו, את מעמדו ואת הצלחתו. האם המגילה שותפה לעמדה זו? האומנם בהרכבת מרדכי ברחוב העיר ובהצהרה שהמלך חפץ ביקרו הוא קיבל את שכרו וגמולו הטוב?

דברי המן מתפרשים על ידי אנשי העיר הרואים את המחזה באופן רב משמעי. מחד, דברי המן ("ככה יעשה לאיש") מוסבים כמובן על מרדכי, אולם מיהו באמת "האיש" שלאורך הסיפור המלך חפץ ביקרו? בסיפור המגילה זהו כמובן המן שאותו המלך גידל מעל כל השרים ונישא אותו. ממילא, משמעות נוספת רמוזה בהצהרת המן: 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו' - "ככה, כהשפלה וביזוי זה שנפלו להמן, ייעשה אפוא לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

בנוסף לקריאה מחויכת זו, מחבר המגילה רומז להערכתו את הכבוד הרב שנפל בחלקו של מרדכי – כרגיל – באמצעות הארמז הלשוני, שרומז לקורא לשמוע פרשייה אחרת כרקע לסיפור. במקרה שלנו מדובר במצוות החליצה. ההיגד אותו אמר המן, עת הוא הוביל את מרדכי על הסוס לקוח מנאום האישה החלוצה אותו היא אומרת לאחר שאח בעלה המת סירב לייבם אותה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו" (דברים כ"ה, ט).

אין צורך לומר עד כמה לועגת המגילה למלך ולכבוד אותו הוא מציע בעצם ההשוואה הזו. הכבוד שהמלך מעניק למכובדיו אינו דומה "אלא ליריקה בפנים..." (מתוך מאמרו של ד' הנשקה) מרדכי אומנם הורכב ברחוב העיר, אולם הוא מבין שאין זה אלא כבוד מדומה שאינו מוסיף מאומה. הכבוד שנפל בחלקו של מרדכי לא עיוור את שיקול דעתו, והוא שב אל חיי היום-יומיים כאילו דבר לא אירע. בניגוד אליו, על המן חרב עולמו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון