נבואת יחזקאל מתארת את כלי המקדש כמרכבה חיה המונהגת בידי מלאכי מרום, מעין 'פמליה' מלכותית מסביב לכבוד שכינת ה' במקדש. בחזונו המרכבה נוסעת מן המקדש לכיוון בבל ובכך נראה כי נבואתו של ירמיהו שנאמרה שנה קודם לכן - "בבלה יובאו ושמה יהיו" - עומדת להתגשם בפועל.
הנבואה ביחזקאל א' נחשבת כפרק סתום, שאין מרבים לעסוק בו בשל הדברים הגבוהים שהוא עוסק בהם. "אין דורשין... במרכבה ביחיד" (משנה חגיגה ב). נעסוק כאן לא בסודותיו אלא מעט ברקעו ההיסטורי.
פסוקי מעשה-מרכבה ביחזקאל מקבילים לפסוקים העוסקים בכלי המקדש בדברים רבים, ובעיקר לתיאור כלי הנחושת שבחצר המקדש (הכלים שבתוך המקדש היו זהב או מצופים זהב), כלומר ים הנחושת ועשרת כיורות הנחושת והמכונות שעליהן היו מונחים:
"... וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים... וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת... וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה... וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה..." (מלכים א ז', כט-לג)
ממבט ראשון נראים הכלים במקדש שלמה כלים דוממים ככל כלי. נבואת יחזקאל מתארת כלים אלו כמרכבה חיה המונהגת בידי מלאכי מרום, מעין 'פמליה' מלכותית מסביב לכבוד שכינת ה' במקדש.
בשנה הרביעית לצדקיהו מלך יהודה ניבא ירמיהו בירושלים את נבואת המוסרות והמוטות (ירמיהו כ"ז), שבאה להזהיר את צדקיהו והמלכים בעלי בריתו מניסיון לשבור, בתמיכת נביאי השקר, את גזירת ה' לשעבוד למלך בבל באמצעות מרד בחסות מצרים בנבוכדנאצר. כלי הזהב שבמקדש כבר גלו ארבע שנים קודם לכן בגלות יהויכין. עדיין נותרו כלי הנחושת הגדולים בחצר המקדש. וכך אמר ירמיהו:
"אַל תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה: וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית ה' וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: כִי כֹה אָמַר ה' צְבָאות אֶל הָעַמֻּדִים וְעַל הַיָּם וְעַל הַמְּכֹנוֹת וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת: אֲשֶׁר לֹא לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת יְכָונְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה... בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כ"ז, יז-כב)
יחזקאל מתחיל להינבא בשנה החמישית לצדקיהו ולגלות יהויכין, כשנה אחרי נבואת ירמיהו. הוא רואה בחזונו את המרכבה נוסעת מן המקדש, ובנבואות הבאות יתברר שהיא נוסעת בבלה. יחזקאל מכריע כאן שנבואתו של ירמיהו, שבשעתה הייתה התרעה ואיום בלבד, עומדת עתה להתגשם בפועל.