חזרה לתהו ובהו

מטרת המבול כפי שהיא מתוארת בתחילת פרק ו' (פס' ו-ז) הייתה למחות את החיים מעל פני האדמה, ולמעשה למחות את הבריאה כולה.

מטרתו של הקב"ה במבול איננה השמדת החוטאים והרשעים והשארת הצדיקים בעולם, אלא הוא ניחם ומתחרט על בריאת האדם, ולכן החלטתו היא למחות את האדם אשר ברא מעל פני האדמה – מחייה סופית ומוחלטת.

כל הבריאה בששת ימי בראשית נועדה להכין את העולם לבריאת האדם, ומכאן שמשמעות ההחלטה למחות את האדם היא החזרת העולם למצבו קודם ששת ימי בראשית, תהו ובהו.

הפסוקים מעידים שתוכניתו המקורית של הקב"ה אכן התגשמה במלואה:

"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז', כג)

היקום כולו נמחה והעולם חזר למצב הדומה להפליא למצבו קודם ששת ימי הבריאה בהיותו תהו ובהו. כל הבריאה נמחתה מעל פני האדמה, ואף נח לא נשאר בארץ, אלא שייט לו בתיבה.

יש להדגיש כי העובדה שבעת ההחלטה על מחיית העולם נאמר "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ח) והעובדה שנח נכנס לתיבה ולוקח איתו זכר ונקבה מכל מין מבעלי החיים איננה מחייבת לומר שהתוכנית המקורית הייתה למחות את החוטאים, ולהשאיר את נח בעולם כדי לקיים ממנו עולם חדש (כפי שאכן קרה לבסוף).

העובדה שנח מוצא חן בעיני ה' איננה מביאה לביטול ההחלטה למחות את העולם ולהשמידו כליל, וייתכן שכל הכניסה לתיבה לא הייתה על מנת לקיים מהנמצאים בתוכה את העולם מחדש, אלא רק על מנת להצילם מהעונש שנגזר על העולם ועל החי כולו. ייתכן ונח הוכנס לתיבה שמשמרת בקרבה את זכר העולם שנמחה, ותיבה זו מהווה עבור נח עולם בזעיר אנפין, שבו הוא עתיד לבלות את שארית חייו. כך הייתה עשויה להסתיים ההיסטוריה האנושית על פני תבל כשהתיבה השטה על פני המים משמשת כמצבת זכרון לעולם המחוי.

אם כן, העובדה שאנו חיים כיום על פני האדמה ושתיבת נח לא נשארה לרחף על פני המים עד עצם היום הזה מתמיהה.

איך חזר העולם להתקיים? קראו על כך בפוסט הבא

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון