התגשמות נבואות החורבן

פרק נ"ב החותם את ספרנו אינו כולל נבואות של ירמיהו, אלא מהווה מעין סיכום לנבואותיו ומתאר את התגשמות נבואות החורבן השונות שלו: הפרק פותח בתיאור גורלו המר של צדקיהו, לאחר מכן מתואר חורבן ירושלים והמקדש, לקיחת שלל המקדש, ההרג והגלית יושבי ירושלים בידי הבבלים. פרק כ"ה בספר מלכים ב׳ מקביל לפרקנו, וחלקים ממנו נזכרו לעיל בפרק ל"ט. גם כאן, כמו במקבילה במלכים, מסתיים הספר בניצוץ של תקווה – נשיאת ראש יהויכין בשנה השלושים ושבע לגלותו.

א. זמנו של החורבן: התאריך המובא כאן (פסוק יב) עומד בסתירה לתאריך בפרק המקביל - מל"ב כ"ה,ח. עיינו בתוספתא ובדקו כיצד התמודדו חז"ל עם סתירה זו: ׳בתשעה בחודש הובקעה העיר בשנייה, ובראשונה בשבעה בו. אם נאמר בשבעה בחדש למה נאמר בתשעה בחדש, ואם נאמר בתשעה בחודש למה נאמר בשבעה בחדש? אלא בשבעה בחדש כיבשו גויים את ההיכל ונטלו את העמודים ואת הים ואת המכונות, והיו מקרקרין בו שביעי שמיני ותשיעי עד שפנה יום... לעיתותי ערב הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש׳ (תוספתא תענית פרק ג).

ב. בפסוקים יז-כג מוקדש מקום נכבד לפירוט השלל שלקחו הבבלים מכלי בית המקדש.

1) מדוע הכתוב מקדיש מקום נרחב לפירוט נושא לקיחת הכלים? היזכרו בתפקידם המרכזי של כלי בית ה׳ בויכוח שבין ירמיהו לנביאי השקר בפרק כ"ז,טז-כב, ובפרק כ"ח,ב-ו.

2) כלי הקודש העיקריים – המנורה, המזבח, השולחן והארון, לא נזכרים ברשימת הכלים שנלקחו. מסורת קדומה ומרתקת בעניין זה מופיעה בספר מקבים ב, ב, ב-ה (מהדורת שוורץ): ׳ונמצא בכתובים שירמיהו הנביא פקד על הגולים בתתו להם את התורה לבל ישכחו את מצוות ה׳ ולבל יודחו בשרירות לבם בראותם פסלי זהב וכסף ואת הדרם... והנביא על פי הוראה מהשמים ציווה שיעקבו אחריו עם המשכן והארון, והוא יצא אל ההר אשר עליו עלה משה וראה ממנו את נחלת האלקים, וכאשר הלך שמה ירמיהו הוא מצא בית כעין מערה, והכניס לתוכו את המשכן ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ואז אטם את הדלת׳.

ג. הפרק מסיים בתיאור נשיאת ראש יהויכין בידי אויל מרודך. השוו את פעולותיו של אויל מרודך לפעולות פרעה בספר בראשית (בראשית מ׳,כ-כא; מ"א,יד,לט-מד). מה משמעות הדמיון בין הפעולות ומדוע נזכר תיאור זה בחתימת הספר?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"