השבועה השלישית

היחסים המורכבים שבין הרעיה ודודה נמשכים. שוב ישנה הרעיה לבדה, ולבה ער, הדוד דופק:

"פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי" (ב)

והרעיה מהססת, ועד שהיא קמה לפתוח לדודה, הדוד חמק עבר. הרעיה מחפשת את הדוד, אבל אינה מוצאת אותו:

"בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני. מצאני השמרים הסבבים בעיר" (ו)

כבר פגשה הרעיה את השומרים הסובבים בעיר. בשבועתה השנייה ניסתה אפילו לבקש את עזרתם בחיפושיה אחרי הדוד. הפעם - גורלה מר:

"הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החומות" (ז).

הרעיה אינה מצליחה לפגוש את דודה. חבולה ופצועה היא נשארת לבדה, מול בנות ירושלים, המתחרות עמה על אהבתו של הדוד. ובשעה זו היא מצהירה:

"השבעתי אתכם בנות ירושלים,

אם תמצאו את דודי מה תגידו לו?

שחולת אהבה אני" (ח).

אני פצועה ובודדה; אני מוקפת אויבים; אני עומדת לבדי מול לעגן של בנות ירושלים. ועם כל זאת, ואולי בגלל כל זאת, חולת אהבה אני. נאמנה לדודי אני.

בשבועה השלישית הרעיה והדוד לא הצליחו להיפגש. הרעיה מצהירה קבל עם ועדה על נאמנותה לדוד שברח, לדוד שהסתתר.

לקריאת הפוסטים על השבועה הראשונה, ועל השבועה השניה

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת