הנבואה על בית אל

חלוקת הפרק:
1. פס' א-י: הנבואה לירבעם, האות, ועזיבת איש האלוקים
2. פס' יא-יט: חזרת איש האלוקים לבית אל
3. פס' כ-כד: הנבואה על מותו של איש האלוקים והתגשמותה
4. פס' כה-לב: קבורת איש האלוקים והתנבאות על עתיד בית אל
5. פס' לג-לד: המשך חטאות ירבעם
 
רובו של הפרק עוסק בנבואת איש האלוקים (יתכן ושמו נמסר בדברי הימים ב ט', כט: יעדו) על חורבן המזבח בבית אל (נבואה שהתגשמה שנים רבות לאחר מכן כמתואר בספר מלכים ב כ"ג, טו-יח). ייחודו של הסיפור הוא הצו המיוחד המלווה את איש האלוקים שלא לאכול ולשתות שם ולא לשוב באותה דרך, הפרת הצו ומותו. מספר מחברים (פרופ' סימון; הרב סמט ועוד) ניתחו את הסיפור והגיעו למסקנות דומות. איש האלוקים מכריז על חורבן המקום. הנביא, בן המקום, מנסה לשכנעו לאכול ולשתות מתוך הנחה שמעשים אלו מביעים הכרה במקום ולמעשה מבטלים את הנבואה. לאחר שהנביא משכנעו לחזור, הוא נענש במיתה משום שהמרה את צו ה' ולמעשה ביטל את תוקף נבואתו. אלא שהפלא של מיתתו (האריה שלא נגע בגופתו) גורם לנביא בן המקום להחזיר את הנבואה לתוקפה זאת על ידי בקשתו להיקבר עם איש האלוקים בנימוק שרק כך ינצל ממה שיתרחש בבית אל. אותו נביא שנלחם תחילה בנבואת איש האלוקים והביא לביטולה, הופך להיות זה שמכריז עליה ומכיר בה.