האל נסתר אך נוכח

"שבע נביאות מאן נינהו? [מי הן?]
שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה יד עמ' א).

המדרש מציג את אסתר כנביאה, אולם באותה נשימה מנסה לברר מהיכן אנו יודעים זאת? לא ניכר במגילה איזה גילוי של נבואה במעשיה של אסתר. אולי אישה חכמה, פוליטיקאית טובה, אשת תככים מוצלחת – אבל נביאה?

וכך מסבירה הסוגיה את נבואתה של אסתר:
"אסתר - דכתיב "יהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" (אסתר ה', א)
בגדי מלכות מיבעי ליה! [בגדי מלכות היה צריך לכתוב]
אלא: שלבשתה רוח הקדש".

אם עד עכשיו לא הבנו את המדרש, עכשיו חוסר ההבנה שלנו גדל. האם המדרש כל כך מוטרד מהיעדרה של המילה 'בגדי' בפסוק, שהוא נצרך להסביר את בגדי המלכות של אסתר כרוח הקודש?

נראה לי שניתן להבין את המדרש הזה דרך עיניים ספרותיות. בקריאה מעמיקה שלו ניתן לראות שנקודה זו היא שיא המתח של המגילה. המגילה בנתה את השיא הזה בהדרגה: סילוק ושתי, כניסת אסתר, גידול המן, הסכסוך בין המן למרדכי, גזירת המן, מעשי מרדכי, ההכנות לכניסה של אסתר לאחשורוש, ועכשיו...

ודווקא בנקודה הזו, מי לא נמצא? האל. אז הפתרון הוא כזה: הוא ישנו אך נסתר, אומנם רק כ'לבוש' אבל בלעדיו אסתר לא הייתה יכולה להצליח.

המדרש בוחר לשלב בנקודה הכי קריטית במגילה את רוח הקודש שעטפה את אסתר והפכה אותה להיות אחת משבע הנביאות שעמדו לישראל בשעת צרתם.

באדיבות אתר 929