דמותו של עזרא

הכתוב מעיד על עזרא שארתחשסתא המלך נתן לו כל מבוקשו (ז', ו), והוא ביקש: א. רשיון עלייה. ב. זכויות למקדש ולמשרתיו. ג. תפקיד שופט עליון על כל יהודי עבר הנהר.

כל אלה עדיין אינן דרישות פוליטיות מובהקות. על כח ממלכתי אדמיניסטרטיבי ויתר מתחילה. לעומת זאת הוא מופיע לפנינו כנושא התורה, כאיש הבטחון והאמונה, עם נטיה לסמליות.

כשעזרא בודק את מחנה העולים על יד החידקל ואינו מוצא לויים בתוכם, אין הוא נח ושוקט עד שהוא מוצא מספר לויים ומצרפם לעולים (טו-יט), בגלל תפקידם המוגדר בעבודת הקודש והמקדש. ועוד: כדי שתהיה יציאת בבל דומה ליציאת מצרים ומכילה את כל המעמדות הידועים לנו מספר התורה.

עוד עובדה מעידה על חיבת הסמל של עזרא: הוא ומחנהו עזבו את בבל דווקא יומיים לפני הפסח (לא). מסתבר שהתכוון לעבור את הפרת בליל ראשון או שביעי של פסח. כך גם הכניסה לירושלים בראש חודש אב לא מקרית היתה. כוונה סמלית אחרת יש לראות בזה שבבואו לירושלים הוא מקריב עולות "שנים עשר על כל ישראל" (לה), רוצה לומר על שנים עשר שבטי ישראל, אף על פי שרוב העולים היו משבט יהודה, בנימין ולוי.

עזרא דורש את התורה ומורה על פי זה איסור חיתון בכל הנכרים (פרקים ט'-י'), ובזה סלל דרך חדשה לחכמי ההלכה שבאו אחריו.

עזרא מסר את הוראת התורה לחכמים שעלו מכל שכבות האומה, וזה היה רעיון נועז של מתקן. דמותו כמתקן תקנות משתקפת במסורת חז"ל. הבולטות מהן הן: שינוי כתב דעץ הקדום והמקודש וקביעת הכתב המרובע תחתיו, וקביעת עתים לקריאת התורה בציבור ותרגומה ללשון העם.

כשעזרא רוגז על מעשי העם הוא מתאבל ומורט את שיער ראשו, בוכה ומתפלל ומשפיע בזה על העם שנאסף אליו (פרק ט').

כל דבריו שנמסרו לנו משווים לעזרא דמות של איש דת, איש הכוונה וההתלהבות, הבטחון והאמונה, איש העיון, שאינו מסוגל לתפקיד הדורש שימוש בכח והיאבקות ממושכת עם המציאות, המותנה בתנאים כלכליים ופוליטיים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, מבוא לספרי עזרא ונחמיה