גבולות הארץ שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים מעולם לא היו בידי עם ישראל. הם כוללים את חצי האי סיני, את ארץ ישראל, עבר הירדן המזרחי, הלבנון וכל סוריה.
גבולות ההבטחה, כשמם כן הם, הובטחו לאברהם בברית בין הבתרים: "לזרעך נתתי את הארץ הזת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". (יח)
תיאור זה כולל את הקטע הדרום מערבי ואת הקטע הצפון מזרחי של הארץ המובטחת. כיוון ש"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר", התורה מונה במקומות אחרים קטעי גבול נוספים של הארץ המובטחת:
"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר" (שמות כ"ג, לא).
תיאור זה מוסיף עוד שני קטעי גבול בצד המערבי: ים סוף וים פלשתים, הוא הים התיכון. וקטע גבול בצד המזרחי, הוא המדבר. הכוונה למדבר ערב המשתרע מהרי עבר הירדן מזרחה. (תיאור דומה מובא גם בדברים י"א, כד, וביהושע א', ד).
גבולות ההבטחה הם גבולות טבעיים, הנשענים על ימים, נהרות ומדבר. לפי תיאורי התורה יש קווי גבול שלמים במערב, במזרח ובצפון מזרח. הגבול הצפון מערבי איננו מוגדר, ואפשר להשלימו לפי המשנה:
"שלש ארצות לשביעית... וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה... מן הנהר ומאמנה ולפנים..." . (שביעית ו', א)
מבלי להיכנס לפרטי המשנה, נציין ש"אמנה" הנזכר הם טורי אמנון, הרי טורוס אמנוס, שהם הגבול הצפון המערבי של ארץ ישראל. וכן נאמר:
"תני איזו היא ארץ ואיזה הוא חוץ לארץ: כל ששופע מטורי אמנה לפנים - ארץ ישראל, מטורי אמנה ולחוץ - חוץ לארץ".(ירושלמי שביעית ו', א)
לפי האמור, גבולות הארץ שהובטחה בברית בין הבתרים, משתרעת בין ים סוף, הנילוס והים התיכון במערב, לבין מדבר ערב במזרח. בצפון מגיע קו הגבול עד הרי טורוס אמנוס, בקצה החוף הלבנוני בגבול עם טורקיה - במקצוע הצפון מערבי, ועד נהר פרת במקצוע הצפון מזרחי. גבולות אלו כוללים את חצי האי סיני, את ארץ ישראל, עבר הירדן המזרחי, הלבנון וכל סוריה. ארץ רחבה כזו לא הייתה בידי עם ישראל מעולם. אולי יש מקום לציין שהכתוב מטעים: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", היינו הקב"ה יתן ביום מן הימים, ואין עם ישראל מצווה לכבוש בעצמו ארץ רחבה כזו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת