בנייה בלתי חוקית

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת... הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב...  יַעַן מֶה נְאֻם ה' צְבָאוֹת יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ" (ב-ט)

השנה היא שנת שתיים לדריווש, כשמונה עשרה שנה אחרי הצהרת כורש, ראשיתה של שיבת ציון בהנהגת זרובבל מזרע מלכי יהודה ויהושע בן יהוצדק מזרע הכוהנים הגדולים, ובניית שורת האבנים הראשונה בבית המקדש השני.

הבנייה פסקה, כנראה עוד בימי כורש, בשל מלשינות וקטרוג של הגויים שנהרו לארץ הקודש בזמן חורבנה וגלות בבל. הללו לא השלימו בשום פנים עם בניית המקדש מחדש (מוכר?). בעקבות כתב המלשינות יצא צו מלכותי של האימפרטור הפרסי להפסיק את הבנייה, ומקום המקדש המשיך לעמוד בשיממונו שמונה עשרה שנה, עד שנת שתיים לדריווש, שנת הנבואה שאנו עוסקים בה.

חגי נוזף בעם על אדישותם והסתגלותם לחרפת המקדש, שכדי לבנותו עלו מבבל. במושגים המקובלים אצלנו, הוא תובע מהם להמשיך לבנותו למרות שלילת רישיון הבנייה, לבנות אותו כ'מאחז' בלתי חוקי.

יש משהו בהתנהלות הזו המזכיר לנו את הקמת מדינת ישראל. בריטניה, שכבשה את ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה בעזרת ארגונים יהודיים (ניל"י, הגדודים העבריים) הכירה בהצהרת בלפור בצורך להקים בארץ ישראל בית לאומי ליהודים. כעבור שנים ספורות היא נסוגה למעשה מהצהרת בלפור. הספר הלבן היה שיאה של נסיגה זו. בסופו של דבר קמה מדינת ישראל לא תחת חסות בריטית, אלא על אפה ועל חמתה של ממשלת בריטניה. הקרב המשמעותי האחרון במלחמת העצמאות היה של מטוסי חיל האוויר הישראלי הצעיר נגד מטוסי הוד מלכותו. חמישה מטוסים בריטיים הופלו, וכל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם.

כורש נתן את הצהרת שיבת ציון ובניית המקדש, חזר בו בלחץ עמי האזור, והמקדש המשיך להיבנות מכוח נבואת חגי גם ללא רישיון. הוא נחנך בשנת שש לדריווש.