אחריות העם לחורבן

במבט כולל על ספר מלכים, נראה כי התקופות נמדדות על ידי מעשיהם של המלכים, בעיקר בממלכת ישראל. גם מלכי יהודה הועמדו אל מול מלכי ישראל, וכאשר מלכיהם סטו מן הדרך, זה תואר על ידי השוואה למקביליהם בישראל.

בפרקנו, המתאר את חורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים, מובא פירוט הסיבות אשר הביאו לחורבן הממלכה. מעיון בסיבות אלו נמצא כי לא מוזכרים שם כלל מלכי ישראל – כלומר, המלכים אותם הספר מתאר כרעים בעיני ה' וכעובדי עבודה זרה אינם סיבת החורבן בסופו של דבר. המלכים מוצגים בעקבות זאת באור אחר – כשיקוף למצב העם. חטאיהם הפרטיים לא היו הגורם העיקרי לחורבן, אלא אנשי ישראל שראו את מעשי המלכים והלכו בעקבותיהם: "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה" (כב).

חורבן ממלכת ישראל לא נגרם מרצף של אנשים רעים שתפסו את המלוכה, אלא מבחירת העם ללכת בעקבות מלכיהם במקום לעמוד כנגדם.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער