מקום המשפט שמה הרשע

בין שלל ה"מראות" הנוקבים שספר קהלת מציף בפנינו, הוא מגיע גם למקום המשפט: "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע" (טז). העוול זועק לשמים. היכל הצדק, המקום שנועד לתיקון עוולות היה למוקד של רשע, מרכז העוולות.

פרשנים, אחרונים כראשונים, ביקשו לתת פשר לאמירה קשה זו. יש מהם, דוגמת התרגום הקדמון למקרא ורש"י, שראו בו תיאור למציאות עגומה שהייתה רווחת בתקופות שונות: השופטים עשו מלאכתם רמייה, נטלו שוחד, ועיוותו משפט. החייב בדינו יצא זכאי, ולהפך.

פרשנים אחרים ראו בפסוק תיאור נוקב של פוטנציאל הרע שטמון בהליך המשפטי: מוות וחיים ביד השופט. טעות קטנה שלו עלולה למוטט את בניין הצדק, להכניס חפים מפשע לבית הסוהר ולשלול את חירותם, לגזור גזר דין מוות על לא כלום, ולהחריב עולמו של אדם.

רבי עובדיה ספורנו (מחכמי איטליה במאה הט"ז) מֵסֵב את תשומת לבנו לסכנה האורבת לבעל הדין ולשופט היושב על מדין: ברצותם לִזְכּות במשפט או לזַכּוֹת את שולחיהם, עלולים בעלי הדין או פרקליטיהם – להימנע מלומר אמת, או את כל האמת ורק את האמת, ולהעיד עדות שקר.

ודומה שלא לחינם הזהירונו גם חכמים, אולי בעקבות קהלת, "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים" (משנה אבות א, ח) לפי שמלמדים את לשונם דברי שקר. עד כדי כך, שאמרו: ""כי כפיכם נגאלו בדם, ואצבעותיכם בעוון, שפתותיכם דברו שקר, לשונכם עולה תהגה" (ישעיהו נ"ט, ג) - ... אלו עורכי הדיינים!" (שבת קלט, עמ' א).

הסכנה שרובצת לפתחם של הַרְשָׁעָה או הפסד במשפט, הכבוד, הכסף הגדול, שכרוכים בהליך השיפוטי, יוצרים פיתוי גדול. ומי שאינו נזהר בהם, עלול להיכשל בקלות בהפיכת מקום המשפט למקום הרשע, ומקום הצדק למקום העוול.

זאת ועוד: כפי שמודגש גם בפסוק, "מקום המשפט" ו"מקום הצדק" אינם בהכרח חופפים זה לזה. למרות הקרבה הרבה שבין ה"צדק" וה"משפט", שנדמים לעתים כשני תאומים סיאמיים שלא ייפרדו זה מזה לעולם, יש הפרש ביניהם.

לא אחת, חש בעל דין בקבלו פסק דין ש"משפט" שנעשה עמו, אינו צודק (בין השאר בשל הכפפת המשפט לכללי ראיות וסדרי דין שחושפים לא אחת את ה"אמת המשפטית", אך זו אינה חופפת תמיד את ה"אמת העובדתית").

על פתחו של מקום המשפט, תולה אפוא קהלת שלט גדול: "זהירות, מוקשים מסוכנים!", וכל הבא בשעריו, בעל דין, פרקליט ודיין, ראוי לו שיידע, יישמר וייזהר.

באדיבות אתר 929