תקציר ישעיהו פרק ס"ד

בקשה מה' לצאת לקרב כמו בעבר (א-ג)

פסקה זו מחוברת לפסוק האחרון שבפרק הקודם: "לוּא-קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ" – העם מקווה שה' ירד לעזרת העם כפי שעשה בעבר. בפסוקים א-ג יש תיאור כיצד התגלות ה' בזמן המלחמה היא דרמטית ומאיימת "כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה־אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ" (א).

החטא קשור להסתר הפנים של ה' (ד-ו)

הדוברים מאשימים את ה' שהרג צדיקים "פָּגַעְתָּ אֶת־שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק בִּדְרָכֶיךָ" (ד), ומסבירים שהחטאים שלהם נובעים מכך שה' כעס עליהם "הֵן־אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" (ד) – מכיוון שה' כעס עליהם, הם המשיכו לחטוא. העם ממשיכים וטוענים שהסתרת הפנים של ה' מניחה להם להמשיך לחטוא: "וְאֵין־קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ כִּי־הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד־עֲו‍ֹנֵנוּ". (כך מפרש שד"ל. הרבה מהמפרשים מסבירים אחרת. לטענתם כוונת דברי העם היא שה' כעס על העם מכיוון שהם חטאו. הטענה השנייה היא שהסתרת הפנים של ה' גורמת לכך שהם הולכים ונמוגים. ההבדל בין שני הפרושים הוא תהומי. לפי שד"ל יש כאן תלונה וכעס על ה' ולפי שאר המפרשים לפנינו וידוי של העם על חטאיו).

תחינה ותלונה על החורבן (ז-יא)

העם מבקשים מה' שלא ימשיך לפגוע בהם "אַל־תִּקְצֹף ה' עַד־מְאֹד וְאַל־לָעַד תִּזְכֹּר עָו‍ֹן הֵן הַבֶּט־נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ" (ח), מכיוון שהם כבר סבלו מספיק "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. הַעַל־אֵלֶּה תִתְאַפַּק ה' תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד־מְאֹד?" (י-יא).