"וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ׃ וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג', יד-טו)
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד ב
ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס,
אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו...
אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מאלישע:
דכתיב: "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך..."
וכתיב: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ..."
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
ללמדך שאין שכינה שורה
לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות
ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש
ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים,
אלא מתוך דבר שמחה של מצוה,
שנאמר: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".