לאחר שדוד ברח מבית שאול, פרקנו מספר על תחילת הנדודים של דוד ובריחתו משאול.

דוד בא אל אחימלך ומבקש אוכל ונשק (א-י)

דוד יוצא מהמקום שהתחבא בו בפרק הקודם, והולך אל אחימלך הכהן. אחימלך גר בנֹב, וכמו שנראה בהמשך מדובר בעיר של כהנים. דוד אינו רוצה לגלות לאחימלך ששאול רודף אותו, ולכן משקר לו, שהוא בשליחות המלך. דוד מבקש מאחימלך לחם לדרך, והכהן מביא לדוד מלחם הפנים. מלבד זאת מבקש גם דוד חרב או חנית, ואחימלך מביא לו את חרב גולית.

דוד בורח אל אכיש מלך גת ומבקש מקלט (יא-טז)

מנֹב בורח דוד אל בית אכיש מלך גת. בניגוד להליכה הקודמת שלא מצאנו בה ניסוח של בריחה, כאן נשמע כאילו שאול כבר נושף בעורפו של דוד. גת היא עיר פלשתית, ודוד לכאורה מבקש למצוא מקלט אצל האויב כדי ששאול לא ישיג אותו. אלא שתוכניותיו של דוד משתבשות מיד כשהפלשתים מזהים אותו: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו" (יב). דוד שומע זאת ומבין שעליו לברוח משם מיד. הוא עושה את עצמו למשוגע. אכיש מוותר על השבוי שהיה יכול להשיג, ואומר לעבדיו: "חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי?!" (טז). כך דוד יכול היה לצאת מהעיר הפלשתית ולהמשיך לברוח משאול.